המסע לאוטופיה
400 פרנקים צרפתיים היה המחיר ששלמה אנה בוש עבור הציור "הכרם האדום" בשנת 1890 וזו למעשה עסקת המכר היחידה שבצע וינסט ואן-גוך הצייר ההולנדי בימי חייו. כיום, ציוריו נמכרים בעשרות מיליוני דולרים וזוכים לפופולריות אדירה. כדי להבין את הקסם והניצוץ הגאוני הגעתי עד למוזיאון באמסטרדם. כיצד הוא צד את הרגע ומטיח אותו ל כן הציור. האם יש צורך במדע מדויק כדי להבין את החיבור בין נקודות הצבע השונות ומנוגדות זו מזו. אני רוצה להחזיר אתכם לתקופה שבה יצר את הציורים הללו. חמש שנים לפני שנוצר הקולנוע בשנת 1895 על ידי האחים לומייר. הרבה קודם למהות המפוקסלת של החיים והפולרואיד. הדרך המקורית והחדשנית שבה הצליח לפרק את המציאות הכאוטית והדביקה של החיים. לפרק ולהרכיב את המסר לנקודות על פני הקנבס (בד הציור) ואחר כך לסדר אותן זו לצד זו, מעל זו ומעל זו, שכבה אחר שכבה של תחושה, עד לכדי כוראוגרפיה של תנועה במרחב שהוקפאה בקפסולת הזמן. גופי נע כמטוטלת קדימה ולאחור על מנת לתפוס את הקסם. אפי כמעט נגע בתמונה בניסיון להבין איך הוא הרכיב את היצירה שהקדימה את זמנה. קדימה כדי לבחון את נקודות המכחול על פני הקנבס ולראות את כתמי צבע השמן הזעירים. החיבור הלא הגיוני לכאורה שמסתבר שמתקיים אך ורק בטבע בין הצבע הוורוד העייף (Romantic Night 0044P) לבין שכנו בציור, שהונח במריחה קלה של תכלת (Tuscana Blue1078A). כך הונחו זה לצד זה. התבונות במרוחק מהציור מאפשרת לעין האנושית לקלוט מעט את הלך הרוח של האומן. לסנתז את הרגע הנוכח המסוים הזה. במראה שניבט אליו מן המראה בשונה מהשמש הקופחת של דרום צרפת.
"פסק-דין כמסיכה הוא על-פנים, ופניו של שופט לא ייראו. ואולם מבעד לסדקי-העיניים יבקעו נבכי-הנפש. קראת פסק-דין וידעת מי השופט ומה אורחו". כך סיכם בנאום הפרידה שלו ונפרד מהיכל הצדק מישאל חשין ב-16 בפברואר 2006, ביום הולדתו השבעים, מכס השיפוט כמשנה לנשיא דאז אהרן ברק שנכח גם בערב לזכרו.
משלושה יוצא אחד
מימין לשמאל : פרופ אמנון רובינשטיין, עו"ד ד"ר דורי קרלסברג ופרופ' רות גביזון
מזגו ואישיותו המיוחדים לצד דברי הפסיקה העצמאיים זיכו אותו בהערכה וכבוד ואפילו לקונצנזוס רחב שבא לידי ביטוי באושיות מערכת המשפט שנכחו בכנס בן היומיים. זה אך טבעי לקרוא לכנס לזכרו "דעת יחיד" שהתקיים במרכז הבינתחומי בהרצליה לזכרו של שופט ביהמ"ש העליון מישאל חשין ז"ל.
נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות הסגירה את החשש שקיים בכל שופט מפני ביקורת על היעדר אובייקטיביות ומשוא פנים במשפט. לכן, הדרך הנכונה היא להסתתר מאחורי המילה הכתובה ולהימנע מהבעת רגש. טקסט ספרותי בוודאי שאין לו מקום במערכת המשפט. "אכן, כולנו מתלבטים ומתייסרים לא אחת בייחוד בעת גזירת הדין בפלילים או בתיקי אימוץ וכן בעניינים אחרים שבהם אנו נדרשים להכריע בסוגיות הרות גורל לחייהם של האנשים המתדיינים בפנינו. אך לא כל השופטים בוחרים לשתף את הקורא ואת בעל הדין בלבטים ולתאר בפניהם את תהליך הכתיבה ואת שלביה עד לקבלת ההכרעה".
הנשיאה חיות הסדירה את הנורמה המקובלת בבית המשפט כי עמדת השופט מייצגת בראש ובראשונה את עמדת כוונת המחוקק ולאחר שנותר לבדו כוונת החוק, בלבד. נדיר למצוא בקרב שופטי בית המשפט שופטים שירתמו את אופיים ואישיותם לפני הכרכרה ויחשפו את האמת כי יש שופטים בירושלים והם בשר ודם ויצרים ורעיונות ודימויים ע עולם פנימי משלהם שנוצק אל תורך מערכת המשפט וממסגר את הדילמה המשפטית במסגרות של הכרעות והחלטות. הן אלו שסוללות את התוואי לרכבת החופש או המאסר, בסופו של יום. זה אך טבעי לקרוא לכנס לזכרו "דעת יחיד" שהתקיים במרכז הבינתחומי בהרצליה לזכרו של שופט ביהמ"ש העליון מישאל חשין ז"ל. החלטה של בית משפט מתקבלת ברוב כלומר מספר אי-זוגי החל משלושה ומעלה... חשין לא חשש לצאת נגד עמדות שונות ולהיחשב בדעת יחיד בעניינים בוערים שמונחים לפתחו של העליון. לא פעם חש חשין כי נמצא הוא על קטר בודד בדעת יחיד ויתר השופטים התנתקו ממנו בתחנה האחרונה והוא נשאר בדעת יחיד או כפי שניצן לומר בעדה של יחיד מול רבים. החלטה של בית משפט מתקבלת ברוב כלומר מספר אי-זוגי החל משלושה ומעלה... חשין לא חשש לצאת נגד עמדות שונות ולהיות ב'דעת יחיד' בעניינים בוערים שהונחו לפסיקת שופטי העליון.
"החוזה הכללי והחוזים הספציפיים נדמים לקרני-אור היוצאות כולן ממקור אור אחד, אלא שבדרכן אלינו נמשכות הקרניים - כל אחת מהן לעצמה - על-ידי גַרמי-שמים שונים, ובהגיען אלינו נוחתות הן בסמוך אלו-אל-אלו אך לא במקום אחד."
כבוד השופט מישאל חשין המנוח - [בג"ץ 8111/96 הסתדרות העןבדים החדשה נ' התעשיה האווירית לישראל בע"מ, פ"ד נח(6) 575]
הסרט "לילות כבירייה" 1957 בכיכובה של ג'ולייטה מסינה
פליני של הפסיקה המשפטית
מידי שבוע היינו מתכנסים בשיעור 'תולדות הקולנוע' בסם שפיגל וצפינו בקלסיקות של מיטב יוצרי הקולנוע החשובים מצרפת, אמריקה, ואיטליה. רעש המקרן היה חלק אינטגרלי מתהליך הצפייה עד לכניסת הווידאו ומדי פעם היינו שומעים את קולו של המורה האגדי האהוב עליי אמיל (מילק) קנבל ז"ל שכתב לי את ההמלצה הכי טובה שקיבלתי בחיי. הוא היה מסביר בסבלנות ובמבטא אירופאי כבד מה מסתתר מאחורי הדמות הטראגית של הפרוצה התמימה שנופלת פעם אחר פעם בשיברון לב. שימו לב לדרך שבה הוא מציב את הדמות מאחורי הסורגים וכך נחרטה במוחי דמותה של כביריה מתוך הסרט "לילות כבירייה" (Le notti di Cabiria) של הבימאי והתסריטאי פדריקו פליני. טביעת האצבע הייחודית שלו ששלבה ריאליזם ופנטזיה בערבוביה. הוא ידע לתרגם את המצוקה של פשוטי העם באמצעים קולנועיים דומה בעיני לדרך שבה מישאל חשין הותיר את חותמו על עולם המשפט הישראלי ובדרכו המיוחדת לבתר מחלוקת משפטית.
לפעמים היה כותב כמטיף והוא לא היה דתי וגם הוא לא, לא, היה דתי. כלומר חילוני מובהק. הוא היה מורכב מעולם של ניגודים. ציוני ליברלי. קל בכתיבה ומכביד בענישת עברייני צווארון לבן. מסורתי בתפיסותיו עם קידוש בשישי אך ביקש להיקבר בקיבוץ גבעת השלושה.
אחד הדברים שנצרבו אצלי במעבר החד מקולנוע לעולם המשפט היה כאשר נדרשתי לכתוב טיוטת פסק דין בעניין פשוט במהלך התמחותי בבית המשפט. קול פנימי הנחה אותי ואמר לי שזה אפשרי גם בתיק תביעות קטנות לכתוב בסגנון ספרותי כמו חשין. אז שאפתי מלוא ריאותיי ויצקתי דימויים קולנועיים גדולים, הפגנתי משפטי מפתח של הצדדים וכשנכנסתי ללשכה למחרת קידמו את פניי המילים הללו : "מה לדעתך תפקידך לכתוב תסריט לסרט או פסק דין בבית משפט". אז הנה שדווקא הזמר והיוצר שלומי שבן הצליח לייצר יצירה מוזיקלית משפטית.
היה היה שופט בירושלים
היוצר שלומי שבן שהלחין סיפור שהחל בחייו של השופט יוסף בן שמעון שופט בית המשפט השלום בירושלים
אילו היו שואלים אתכם האם אפשר להלחין פסק דין היינו בוודאי מבטלים את הרעיון ומנמקים בכך שהלשון המשפטית לא מתחרזת עם כלום, אינה מליצית ובוודאי שלא ספרותית. : "השתגעתם?!" מסתבר שאפשר להלחין אם מילות החוק ופסק הדין הם פרי עטו של מישאל חשין. היחיד שמסוגל, "הגאון" כפי שכינו אותו רבים - לקחת את החוק והעובדות היבשות ולהפוך אותם לפרוזה ושירה. שלומי שבן הוסיף לחן וביצוע קולח ולפניכם המעשייה: "היה היה שופט בירושלים, יוסף בן שמעון שמו. בן שמעון היה שופט בית המשפט השלום...".
[דנ"א 7325/95 ידיעות אחרונות בעמ" נ' קראוס פ"ד נב(3)59]
פרופ' סוזי נבות מנתחת את השפה "החשינית" שמרככת את הדרך ללבו של המשפטן שמתחיל את צעדיו הראשונים בנבכי פסקי הדין
מערכת המשפט נבנתה לאורך השנים מתילי תילים של פסקי דין שנערמו זה על גבי זה ויצרו את המערכת המשפטית שמרכיבה את הפסיפס האנושי בישראל 2018. חשין נתפס בחדרי מוחי כמי שיש לו את התעוזה והאומץ והיכולת לצאת נגד דפוסי החשיבה המשפטית שנעה על הפסים בעוד לשון ספרותית, אינסטינקטים חדים ונון-קונפורמיזם. המבע המחויך על הסבל האנושי. מזגו ואישיותו המיוחדים לצד דברי הפסיקה העצמאיים זיכו אותו בהערכה וכבוד ואפילו לקונצנזוס רחב שבא לידי ביטוי באושיות מערכת המשפט שנכחו בכנס בן היומיים.
בתם הערב חולק לנוכחים ספר ליקוט ציטוטים מפיו של מישאל חשין מתוך פסקי הדין הרבים שכתב בימי חייו המשפטיים "פרש בודד בערבות החוק והמשפט". משפחתו יזמה את הכנס שכלל הרצאות ונושאים העולים מתוך העולם המשפט שבו עסק. מיטב המוחות המשפטיים בישראל התכנסו ועלו לדבר בזה אחר זה. אינדקס משפטי שמסווג את פסיקותיו על פי הא' ב'. לדעתי ספר חובה בכל ספרייה משפטית. אחד הדברים שזכורים לי מלימודי משפטים היה המפגש הראשוני עם "לשון חשין" פסקי הדין שנכתבו על ידו בעליון היו מורכבים משפה עשירה מעוטרת בדימויים מעולם החי הצומח והדומם שואבת השראה מהמקרא מספרות ומהמיתולוגיה היוונית ואף מהסיפורת העברית בארץ ישראל.
פעם אפילו קיימו תחרות מלכת היופי של בית המשפט ולא אין הדבר מעיד על יופי חיצוני אלא ביטוי חיצוני של לשון וכתיבה במערכת המשפט. חשין זכה במקום הראשון בגלל הכתיבה הייחודית שלו. אלוף האלופים. מי שציטט יותר מכל שופט אחר את התנ"ך.
תמונה מחוייכת לזכר ימים קולנועיים עם הבימאי והמפיק גלעד טוקאטלי
קטע מתוך הפרק שדן בפס"ד חנה סנש נ' רשות השידור שעדיין מצוי בשלבי הפקה
עוד סוג של סגירה עבורו מעבר לעובדה שהכרתי את בנו של חשין שוחר טבע וטיולים שניאור חשין ז"ל (בתאונת פגע וברח, בעת שרכב על אופניו) בטיול לאורכה ולרוחבה של ארץ ישראל. בימים בו היו תיכוניסטים ירושלמים יוצאים לתור את הארץ לאורכה ולרוחבה. אז גן לאומי גן השלושה (הסחנה) הצטרפנו לסובארו האפורה שהובילה אותנו עד לבית בירושלים חזרה לתחילת הלימודים וסוף הקיץ. טיול של טרום צבא. כך התאספנו חמישה ירושלמים לאחר טיול ארוך בדרכים של מספר שבועות בכל אופן חברתי גילה כהן האמיצה ואנוכי. אז לא ידענו פחד. באחד הערבים שלאחר המפגש בערב ירושלמי השאיל שניאור ספר קונקורדנציה של התנ"ך. הספר נעלם כלא היה אך הזיכרון והמפגש נחקק. מאז לא ראיתיו. באותה התקופה פחות או יותר התחלתי ללמוד קולנוע ושם הכרתי לראשונה את הבימאי והמפיק גלעד טוקאטלי. שנינו ירושלמים שדרכינו הקולנועיות הצטלבו לראשונה בחוג קולנוע של הבימאי שלמה גנון במוזיאון ישראל. היה איש ענק במונחים של נערה בת 16 עם זקן עבות וקול רועם שהיה גוער בנו לעשות סרטים ופחות לשחק. שוב נפגשנו גלעד ואני בלימודי בימוי הקולנוע בסם שפיגל הוא היה שנה מעליי מחזור א' ואני מחזור ב'. אחר כך בתכנית עובדה שם ביימתי פרק על שיקום עברייני מין בכלא איילון ופסק עם סרט על חצי האי סיני. ככה מידי פעם, באירועים שארגן המנהל רנן שור. אז באמצע כל הכנס סיפר שהוא בעיצומו של עשיית סרט דוקומנטרי אודות חייו של השופט מישאל חשין ז"ל באמצעות ניתוח של ארבעה פסקי דין חשובים שכתב חשין. הפרק שהוצג עסק בפס"ד סנש נ' רשות השידור הוקרן.
"הצורך הנפשי העמוק של אדם לשם טוב – צורך מן הטבע – זכה להכרה משפטית זה מכבר. המשפט עטף אותו צורך בהגנה בתחום המשפט וכך נתן בידו של אדם זכות לשם טוב. זכותו של האדם לשם טוב נתגלגלה אלינו מקדמת דנא. אמירות חז"ל כי "כל המלבין פני חברו ברבים כאילו שופך דמים" (בבא מציעא, נח ע"ב) – וכמותה האמירה כי "כל היורדין לגיהנם עולים חוץ משלושה שיורדין ואין עולין ואילו הן ...המלבין פני חברו ברבים..."(שם,שם) – מלוות את עמנו מאות רבות בשנים. אכן,שמו הטוב וכבודו של אדם יקרים לו מכל-יקר, לעיתים גם מחייו. [בג"ץ 6126/94, סנש נ' רשות השידור, פ"ד נג(3) 858]
נחתום בחלק באותו פסק דין שלא פורסם שהשאיר מעין צוואה שהותיר לנו: "לעצמי אבקש כי נכדיי יחונכו במורשת אבותיי ובמורשתי, כי יידעו מהי שירת הים, מי הייתה דבורה הנביאה ומהי קינת דוד על שאול ויהונתן; כי ידעו מי היו הלל הזקן והרמב"ם; כי ישירו בדבקות "לי כל גל נושא מזכרת" ואת "סימן טוב ומזל טוב"; כי יידעו מי היה דיקי ומי הוא יבכה של יהודה עמיחי; כי יחיו את מגש הכסף; כי ידעו על מה נכתבה "מגילת האש" וכי יידעו מי היה ביאליק ומי הוא חיים גורי; כי ילמדו על השואה ויידעו כי שנית מסדה לא תיפול "
היה היה שופט בירושלים בבית המשפט העליון ושמו מישאל חשין, סוער, שוחר צדק, דעתן, איש אשכולות, מענטש, יהא זכרו ברוך.
