בשנת 1896 כתב הפילוסוף ארתור שופנהאואר את המדריך כיצד לנצח כל עימות. בחרתי להביא את עקרון 34 כחלק מהמדריך הליטיגטור כפרפורמר "When you state a question or an argument, and your opponent gives you no direct answer, or evades it with a counter question, or tries to change the subject, it is a sure sign you have touched a weak spot, sometimes without knowing it...." ביכולתנו לשים לב לשפת הגוף של היריב שלנו למילים אותם הוא בוחר לשים בפיו ולדבר המפותל שבה הוא מוביל את נקודת המבט שלו ושולח אותנו להפנות את מבטינו לזרקור שבאמצעותו הוא מבקש להתיר פינה חשוכה אחרת שמלאה בסתירות פנימיות. על זה אנחנו הולכים להיכנס חזק בשנה הקרובה. להדגיש את מה שחשוב לנו וללקוחות שלנו במיוחד לאור #תקנות_סדא החדשות שמבקשות מאתנו עורכי הדין "לצמצם את כתב הטיעון ל-5 עמודים בלבד" קורס הליטיגציה המלא שהתחלנו להפעיל משנת 2015 ובו יצרנו 4 כלים מרכזיים שמשפרים את היכולת של עורך דין להופיע בבית המשפט ולשווק את המשרד שלו בצורה הטובה ביותר. הראשון שבהם הוא החלק הראשון המדבר על היכולת לספר סיפור. לספר סיפור משפטי כיום מתבקש להופיע בצורה מקוצרת לא רק בגלל העומס בבתי המשפט אלא גם מפני שהיכולת שלנו היום להכיל סיפור משפטי המופיע על פני מאות עמודים.

​

צפיתי בלא מעט מן הסרטונים של המורים והמורות שנזרקו למים והתחילו לשדר שיעורים בלייב לקהל שבוי – תלמידי מערכת החינוך. כך גם, ההודעה שהגיעה כעבור מספר ימים על הפסקת הפיילוט לא הפתיעה אותי. לא פשוט להצטלם ולהעביר שיעור ווירטואלי. כל שכן ללא הכנה מוקדמת וללא הדרכה.
הטרפת של הקורונה מאלצת את כולנו לחשב מסלול מחדש. אם בתחום הכלכלי, מקצועי והבינאישי מול הלקוחות. מבחר טיפים על איך להתנהל נכון במעבר לעבודה באונליין, שלל עצות שאספתי מקריאה, מהרשת, מניסיון ומרשתות חברתיות.
אז בואו נתחיל ...

כולם לפתוח מצלמות. למה? כי 93% מהמסרים שלנו עוברים דרך תקשורת בלתי מילולית ובלי לראות את מי שמולנו פוגע לנו בקשב ברמה הכי בסיסית ומגביל את היכולת שלנו לבטא את עצמנו נכון.

אפשר להשתמש בטלפון הנייד אך צריך להכין מעמד וליצור צילומים קודם הפגישה. ממליצה להיעזר בתומך ספרים כמו שהיה לנו פעם. מעמד תמיכה לספר לימוד או קריאה. עושה את העבודה ואפשר אפילו לבד בבית. תהיו יצירתיים. לינק DIY

הכינו את החומרים שלכם (המצגת או המסמכים) לשיתוף לפני השיחה או הפגישה. אל תתחילו להתעסק עם זה בפגישה עצמה. אם אפשר, שלחו את זה לפני כן במייל. (פשוט כי לפעמים ה Share Screen עלול לפגוע באיכות השיחה).

המארחים האנגליים נצמדים לרשימת הנושאים 'טופיקס' בואו נאמץ זאת. זה אומר שאם הוטלה משימת ניהול השיחה עליך אז תכין מספר נושאים ותציג אותם בתחילת השיחה. כך שאם מישהו ירצה להגיב תשאירו זמן לשאלות והבהרות. תוכלו להכין באמצעות שקף או כרטיסיה שאותה תוכלו להציג באופן הומוריסטי.

לעצמאיים ופרילנסרים : לשמור על קשר עם לקוחות עבר או עם אנשים שהעבירו לכם ליד חם. באחד הוובינרים שמעתי המלצה נהדרת והיא לחזור אחורנית אל החשבוניות ולהרים טלפונים ולשאול לשלומם. תופתעו מרמת הקשב. זה נכון גם לגבי שיתופי פעולה שחלמתם ליצור עכשיו ההזדמנות.

אל תוותרו על סמול-טוק. וגם אל תסתפקו בלשאול: "אז מה שלום כולכם?" כי זה יקדם שיח המבוסס על התעניינות אמיתית. אפשר למשל לפתוח בשיתוף שכל אחד יספר על הדבר הכי שנון שהוא קיבל בוואטס-אפ ביממה האחרונה או הדבר הכי יצירתי שהוא עשה עם הילדים מאז שכולם בבית או הסדרה שהוא הכי ממליץ עליה בנטפליקס...

מי מכם שזוכר את הדמות של שרק החיה הירוקה עם האוזניים שמזכירות את הקרניים של קורונה - תסתדרו כאילו הייתם הולכים לפגישה עם לקוח חשוב ואני כן בעד מכף רגל ועד ראש ולא כמו שרבים ממליצים מהשולחן ומטה בטרנינג ביתי.

שימו לב לרקע ! שימו לב מה מצטלם מאחוריכם. ראיתי לא מעט שיחות והרצאות וובינר כשמאחורי הראש של המצולם מציץ שקע חשמל שגונב את כל הפוקוס. כך גם עם חיות מחמד ותינוקות שגונבות את כל ההצגה. לסדר את הרקע ולמצוא מקום שקט שהגישה אליו תחסם על ידי דלת או רהיט חוסם שמתווה גבולות. שימוש נפלא בגלילי נייר הטואלט לייצור סטנד לסמרטפון להניח על השולחן בעת שיחה.  כל כך הרבה שאלות טכניות נותרו באוויר שדורשות להיערך בהתאם.
בניוזלטר הקרוב אענה לשאלות שנשאלתי לא פעם: איפה כדאי לצלם? למה כדאי ואיך להשתמש ברקע ירוק? צבעים ואביזרים שעדיף להימנע בזמן צילום? איך משיגים תאורה מבלי לשבור את החסכונות? עם איזה בגדים אסור להצטלם? מה ההבדל בין #chromakey לבין #greenscreen? הגדלים המומלצים לצילום? איך להדגיש מסרים חשובים? מה המרחק הרצוי לעמוד או לשבת מול המצלמה? אולי תתחילו ב...מה המסר שאני רוצה להעביר?

מערכת המשפט בארצות הברית מבוססת על הצגת נתונים בפני "קהל חי" - חבר המושבעים. ארצות הברית יודעת לחבר בין השואו-טיים של בית המשפט לבין התקשורת האלקטרונית והכתובה. Netflix (נטפליקס) תעלה ביום שני 11 במאי, את סדרת הדוקו החדשה בת ששת הפרקים - Trial By Media ובעברית : "הליך תקשורתי" . הסדרה בוחנת את הסיקור התקשורתי של משפטים מפורסמים שזכו לחשיפה משמעותית בתקשורת ובעקבות כך להתעניינות מצד הציבור, מאוחר יותר להשפעה על דעת הקהל בארה"ב לעיתים גם זו העולמית. השפעתה של מערכת יחסים זו בין התקשורת לבין מערכת המשפט הולכת וגוברת בשנים האחרונות ונודעת לה גם השפעה רבה על עיצוב דעת הקהל. זוהי, אם תרצו, "מניפולציה תקשורתית" שנועדה להשפיע על האזרחים שלא בהכרח מבינים את ההליך המשפטי ובקיאים בו על בוריו, ובוודאי שלא יושבים בתוך אולם הדיונים. המשמעות היא שהדרך שבה מסקרים את התיקים המשפטיים מייצרת את המוניטין של הנאשם בהליך הפלילי או בתביעות האזרחיות השונות. הצדדים השונים לתיק מעוניינים להטמיע את תפיסת הצדק של הלקוח שלהם לעיני הציבור באמצעות המדיה והתקשורת. למשל, האם הוא אשם או זכאי לפני או במקרים מסויימים אפילו אחרי פסק הדין של בית המשפט. משפט און-ליין הניוזלטר הקודם עסק בהתפתחות אחרת אך לא פחות חשובה והיא פתיחת אולמות בית המשפט העליון לסיקור תקשורתי ושידור ישיר במצלמות ובפרשנות חיה מערוצי הטלוויזיה, הרדיו, האינטרנט והעיתונות הכתובה. השידור הועבר במקביל גם באתר הרשות השופטת ובערוצים השונים וזכה לפרשנויות רבות ומגוונות של כתבי ופרשני המשפט בערוצים השונים. השידור הוגדר כפיילוט והופק על ידי לע"מ (לשכת העיתונות הממשלתית) שהקימה חדר שידורים חי בשל פרוץ #קורונה (אבל לא רק). יש לציין כי הרעיון התגלגל הרבה קודם לכן - לפני כשנה השתתפתי בכנס שכותרתו "מערכת המשפט נגד התקשרות הישראלית" שנערך על ידי לע"מ. לקראת מיסוד הקשר שבין השופטים לבין קהל הצופים, שדן במערכת יחסים טעונה זו ובדילמות האתיות הגלומות בה לפני מספר חודשים קיבלתי כתב מינוי לשלוש וחצי שנים כחברה בוועדת תקשורת ומשפט של מחוז תל אביב בלשכת עורכי הדין. הפעילות נעשית בהתנדבות אך מכיוון שנושא התקשורת והמשפט כל כך חשוב ומורכב, בכוונתנו לעשות קצת סדר. כללי הפרסום של עורכי הדין נוקשים מאוד ורק לאחרונה עדכנו את הכללים לרוח התקופה הדיגיטלית. הקושי נבע מהרצון של עורכי הדין שמייצגים לקוח עם סיפור מעניין להופיע בתקשורת ולהשפיע אולי על תוצאות המשפט. כללי הלשכה רואים בכך כשידול לקבלת שירות מה שאסור על פי החוק. ההגבלות נועדו לצמצם את השיווק והפרסום המסורתיים "שלטי חוצות" פרסומות ישירות וכדומה. כיום הלשכה מתקשה להתחקות אחר הפוסטים שמעלים חברי הלשכה ברשתות החברתיות בעיקר בשל קשיי אכיפה. הפרומו של הסדרה נפתח במילים : "כבר בתחילת דרכי כעורך דין הבנתי שיותר חשוב מהחוק עצמו – הכל אודות היכולת לספר סיפור. כאשר הופכים אולם בית משפט לאולפן צילום, אתה חייב (עו"ד) להמיר את המציאות לסיפור. הרעים, הטובים, דרמה". לעתים קרובות מערכת המשפט והשופטים בתוכה זוכים להתקפות חריפות ולהבעת אי-אמון של הציבור בשל פסיקות שעל סדר היום הציבורי בעלות אופי פוליטי. ומנגד התקשורת מואשמת לעתים קרובות כי היא מעוררת אווירה הדומה ל"לינץ'" ומשפט שדה עוד בטרם החל המשפט. משמעות הדבר היא, שהנאשם (אשר הוגש נגדו כתב אישום אך לא הוחלט אם לזכות או להעניש – במשפט הפלילי) נשפט ע"י דעת הקהל בכיכר העיר עוד לפני שהחל משפטו בפועל. מצב הדברים אשר בו הציבור מעורב ברשתות החברתיות ומגיב על הסיקור המשפטי עלולה לייצר השפעה על מערכת הנהלת בתי המשפט שמנווטת את התיקים "התקשורתיים" לשופטים בעלי הסמכות לדון בעניין. אין זה סוד שכל שופט מעוניין להתקדם בסולם המעמדות ולזכות במינוי והשפעה גבוהה יותר. זהו מעגל אינסופי שבו משחקים בעלי אינטרסים שונים ומנוגדים במשחק הצגת הסיפור המשפטי. במציאות תקשורתית זו, ניהול משפט הוגן הופך לכמעט בלתי אפשרי, הלחץ מצד התקשורת לספק את הסחורה לקהל הצופים ולזכות ברייטינג ובהכנסה מצד המפרסמים. מנגד, גם השופטים חשופים כל העת למציאות כפי שהיא משתקפת בתקשורת ההמונים. מכאן, שללא קשר לתוצאת המשפט – ואפילו באם יצא זכאי בבית המשפט - הנאשם ייאלץ לחיות את שארית חייו תוך בחינה מוגברת של הציבור, כפי שהשתקפה בתקשורת, ובמידה רבה כך תתקבע תדמיתו בנצח הדיגיטלי. הסדרה תועלה בנטפליקס ב 11/5/2020 אתייחס לנושאים מעניינים שיעלו במהלך הצפייה. קישור לטריילר

בפיגור של עשרות שנים מדינת ישראל הולכת בעקבות אמריקה ומשדרת בשידור ראשון בווידאו מבג"צ - LIVE שידורים ישירים מהיכל הצדק והמשפט בירושלים. הדיון שצפיתי בו היה בנושא שמעסיק רבות את מערכת המשפט, ורשויות האכיפה - הרחבת סמכויות השב"כ. מה גרם למערכת המשפט לפתוח את שערייה לביקורת הציבור שיושב בבית.  פיילוט שידורים חיים הפרויקט הניסיוני יופעל תחילה באופן זמני ובמתכונת מצומצמת של הליכים נבחרים, בעלי עניין ציבורי מיוחד, המתקיימים בפני בג"ץ או בפני הרכב מורחב של שופטים, בהיקף של כעשרה שידורים ישירים בשנה הראשונה.  בהודעת הנהלת בתי המשפט עוד נמסר כי לצורך ביצוע הפרויקט הוקם במהלך החודשים האחרונים חדר בקרה ושידור מעל אולם ג' בבית המשפט העליון. בחדר הוצבו ארון תקשורת עצמאי וכן שולחן בקרה הכולל פאנלים של שליטה, מסכי טלוויזיה ומערכת סאונד מתקדמת. חדר הבקרה ישלוט מרחוק בחמש מצלמות שהותקנו באולם ג' ויפיצו את השידור החי. כמו כן, נבנה חדר ייעודי עבור מתורגמן לשפת הסימנים הכולל מוניטור ורמקולים, וכן מצלמה נוספת שתצלם ותעביר את התרגום בזמן אמת. בשבועות האחרונים הושלמו בדיקות תקינות המערכת שנועדו לוודא שכל רכיביה מתפקדים כהלכה. מה שמזכיר את היערכות ערוץ הכנסת לשידור חי מועדות ומישיבות המליאה. לעת עתה ישיבות הממשלה נותרו עדיין חסויות לצילום ותיעוד עיתונאים.  חשוב לציין כי הבקשה לקיים את הדיון בשידור חי הייתה התארגנות של מספר גופים ובהם האגודה לזכויות האזרח, איגוד העיתונאים ועיתון גלובס . בדיון נתברר שמעבר לחשש הפרת הפרטיות מאזרחי ישראל שלא לצורך איום ממשי כפי שנעשה עד כה לטובת מעקבים אחר פעילות ביטחוניות. גם העיתונאים בהם כ-5000 במספר חוששים על הפרת חיסיון עיתונאי בשל חשיפת מקורות להדלפות ולחשיפת מחדלים שלא לציטוט. לגזור ולשמור עקרונות מפתח לניהול דיון מצולם במסגרת הכשרות וסדנאות ליטיגציה לעורכי דין שאותם אני מעבירה בשגרה רגילה "הליטיגטור כפרפורמר" .  עקרונות יסוד להופעה בדיונים בבית המשפט ובפני התקשורת. אחד הדברים החשובים מעבר להכנת הטקסט הכתוב והכנת הנקודות החשובות. אני ממליצה ליצור התאמה בין ההגשה לבין המסר המשפטי שאנו רוצים להעביר בבית המשפט ושייקלט על ידי השופט - והכי חשוב לשכנע בצדקת הגרסה של הלקוח שלנו. בית המשפט העליון דן בהרכבים החל משלושה ועד לתשעה בנושאים חשובים. כאשר מדובר בצילום ישיר של הדיון לעיני כל - כאן מוטלת על הליטיגטור  (עורך דין המופיע בערכאות דיוניות בבית המשפט) ועל כך כתבתי מאמר "איך נותנים מכת פתיחה בנאום משפטי" . בעת הנוכחית בוחנים את כניסתם של המצלמות לאולם בית המשפט שעד להיום יש איסור מוחלט לצלם את הדיון ואף להקליטו. ניתן להיות נוכח בהתאם לעקרון הפומביות למעט מקרים שבהם מתקיים חיסיון דיוני למשל בנושאים של דיני משפחה, בקשות של המוסד או השב"כ וכדומה. המלצתי היא בעמידה מול מצלמה, להיות ער לניואסנים ולדקויות שנתפשות בעין העדשה. תחשבו שהמצלמה היא כמו רנטגן אמרה פעם שחקנית כלת פרס ישראל גילה אלמגור. אין צורך להפריז במחוות כפי ששחקן בתיאטרון מופיע.אני מוסיפה שבהופעה מול המצלמות יש להימנע ממחשבה בקול רם. זה יכול להיות למשל כאשר נשיאת בית המשפט העליון מהססת בקולה למשמע בקשה חוזרת של הפרקליטים כאשר הם מבקשים להשמיע שוב את דבריהם. אולי לזכות למנה נוספת של חסד.  בתוך כל זאת מערכות משפטיות עוברות טלטלה ומשרדי פירמות סוגרים את משרדיהם ועוברים להעניק שירות ללקוחותיהם מהבתים. למעשה כל המשק עובר טלטלה. לקוחות רבים עוברים לסגירת משרדים פיזיים ולהגדרת עבודה ממערכות ביתיות. הלקוחות יקדימו את סדרי העדיפויות שלהם בצרכים התפעוליים והמשפטיים, ויתמקדו בנושאים של המשכיות עסקית ויתייעלו מקרים ועסקאות מסוימים עד שהאבק יתפזר. חלק מהנושאים והרגולציה ימשיכו לפעול בתנאי חוסר וודאות ומשבר. הקידמה נושפת בעורפה של מערכת המשפט ומבקשת להכניס אותה אל תוך אוטובוס המסע הדיגיטלי. ככל הנראה הנושאים החדשים יקומו ויזדקקו להתייחסות מיידית. בתי משפט רבים יסגרו או יעברו לרמות של איוש חירום. הופעתם בתקשורת של שופטים בזמן דיונים מגיעה יחד אם מכה רצינית להפחתה משמעותי של פעילות בית המשפט בשל נגיף הקורונה. עורכי דין ופירמות הורידו הילוך משמעותי בעבודתם. כבר ניתן לראות שמשרדי עורכי דין מצויים בתקופה של הידוק החגורות ויציאה למערך סגנון עבודה אחר שטרם הורגלו אליו. פירמות ומשרדי עורכי דין יאלצו לפעול במצב וירטואלי ויצריך היערכות תשתית ה-IT של חברות ושמירה על אבטחה והתקפות סייבר. המשרדים יאלצו להתמודד עם אתגרים בתחום עבודת הצוות, התקשורת, פיקוח, דיווח הזמן ומגוון של בעיות פרודוקטיביות וניהול. הבסיס לכל אלה הוא הרגשות החזקים של חרדה ופחד מאנשים רבים, ומוסיף לחץ נפשי משמעותי שחווה כבר אנשי מקצוע משפטיים. סימולציה מול מצלמה מאפשרת לעורכי דין לצלוח את הפחד מפני הופעה בבית המשפט קטע מצולם של הסדנה "הליטיגטור כפרפורמר" קישור להסבר אודות הסדנה להמשך קריאת הניוזלטר אפריל 2020

​

אחד הדברים שעוררו את סקרנותי הבוקר היה לפנות אל הספרייה שאליה נמלטתי בימי הקורונה שנכפו עליי. הסרט שהוקרן ביום השואה ותפס אותי בבטן. הסרט התחקה אחר חנה גוסלר-פיק חברתה של אנה פרנק ששרדה את השואה גם כאשר גדר התיל הפרידה בין השתיים- האחת לחיים והשנייה בין המתים, ברגן בלזן. התחושה להיות סגור דווקא בתקופה האחרונה שינתה את ההזדהות להיות מאחורי הסורגים. ככה המחשבה הזו התגלגלה בתוכי בעודי פוקדת את הספרייה שנמצאת 100 מטרים מביתנו. מדי יום ידיי מרפרפות על הספרים החדשים שהניחו השכנים באנונימיות. כל אחד תורם את חלקו. אין כרטיסייה ואין ספרנית ובאורח פלא הספרים מסודרים. אין קנס על החזרה במועד מאוחר. הספר האחרון שהחזרתי היה "הזקן והים" של ארנסט המינגווי אותו קראתי בשקיקה תוך שעתיים במרפסת המשקיפה על הגינה ובתוכה הספרייה. בתחילה, הכלבה שלנו ג'סי הייתה תירוץ מושלם למה אנחנו יכולים לשהות 100 מטרים מחוץ לדירה. ולזה נתווספה הספרייה. אני מושיטה את היד למדפים אני נזכרת בתחרות שקיימנו שלושה חברים טובים בכיתה ד'. חבורה סודית שהחלטנו לקיים תחרות מי שמצליח לקרוא את כמות הספרים הגדולה ביותר במשך חודש יוכתר כמנצח. הספרייה הייתה במקלט בית הספר הירושלמי. ובפתחו ישבה הספרנית שהקפידה על הטמעת החותמת על גבי הסימנייה. קלאק קלאק. ויש לך שבוע להחזיר את הספר. שיטוט בספרייה יכול לגבות ממני שעות ארוכות של קשב. בילדותי הופקדתי בפסח על ניקיון הספרים. נהגתי להוציא אחד אחד. לנקות מאבק. לעלעל בעמוד מתוך הספר באקראי. להפליג אל ארץ הדמיון. ולחזור עם קריאותיה של אמי : "אילת, עוד לא גמרת לנקות את הספרייה?" לימים הופקע התענוג ממני לטובת ניקוי חלונות והברקתם. הייתה לי סבלנות מיוחדת לראות מבעד לזגוגית נקייה ומצוחצחת את העולם. לימים המרתי אותה לעדשת מצלמת הקולנוע. ספרה של אנה פרנק היה חבוי בשורה השנייה. מרוב עומס הספרייה מכילה שתי שורות סדורות. אחת לפני השנייה. זמיר בעלי גילה לי שהספרים הטובים באמת נמצאים חבויים וצריך להתאמץ למצוא אותם. אז הבוקר מצאתי ספר עם עטיפה שחורה מאובק. ניגבתי הפכתי והכותרת "אנה פראנק – יומנה של נערה ". החסרתי פעימה. בילדותי קראתי את הספר ומאז עברו שנים רבות. פתחתי באקראי ... יום ו' 23 ביולי 1943 קיטי היקרה הבה אספר לך מה משאלתם הראשונה של שמונת המסתתרים. ברגע שיוכלו לצאת מכאן. מרגוט ומרי ואן דאן חולמים קודם כל על אמבט חם, מלא על גדותיו. שיוכלו לשבת בו חצי שעה. גברת ואן דאן רוצה ללכת לאכול עוגת זבדה. דיסל חושב רק על לוטיא אשתו ; אמא רוצה בספל קפה ואבא ילך ראשית כל לבקר אצל מר פוסן. פטר ילך העירה לקולנוע, ואני לא אדע ה לעשות מרוב אושר. אני מתגעגעת בעיקר לדירה משלנו, לחופש תנועה ולעזרה בעבודה, כלומר לבית הספר... שלך, אנה.  ------ חשבתי על המשמעות של כתיבת יומן דווקא בימים אלו. השוני מול יצירת סרטונים ותיעוד ווירלי. למעשה בימים אלו האתר להנצחת אנה פרנק יצא בסדרת רשת שפרק הסיום אמור להיות משודר ב 4 במאי. בינתיים ניתן לראות את היומן המתוסרט ביו טיוב. חוויה דומה לסדרת רשת ששוחררה לאוויר בשנה שעברה סמוך ליום השואה  "הסטורי של אווה" שתיעד את חודשי חייה האחרונים של אווה היימן. הפרויקט שהועלה לרשת האינסטגראם גרף למעלה ממיליון צפיות וכיום נעשית אדפטציה לסרט קולנועי. מאחוריו עמדו מתי ומאיה כוכבי אב וביתו בעלי חברה לשיווק דיגיטלי. מנגד ההפקה ההולנדית שיצרה את "אנה פרנק, יומן וידיאו"  העלתה ברשת היו טיוב ולטענתה יזמה את ההפקה קודם לכן. במרכזן של שני הספורים הללו עלה הצורך לספר את השואה דרך פריזמה של נערה מתבגרת ולתסרט את סיפור השואה והגבורה דרך עדשת המצלמה המדמה את נקודת המבט האישית הסובייקטיבית של אנה/אווה. משהו לחשוב עליו:
האם התנסת בכתיבת יומן אישי?
האם יש לך בלוג או ולוג ?
אם כן אשמח לקבל קישור :-) למדתי שיומן הוא חלק חשוב מהנצחת חוויה ועיבודה ואין משנה באיזה תקופת חיים אנו נמצאים. בשנת 1942 או בשנת 2020. בשני המקרים היכולת לדבר למישהו באמצעות יומן כתוב לקיטי היקרה או אם ליומני היקר. עד ליום זה אני שומרת על היומנים שכתבתי בגיל צעיר. הם מהווים לי מראה מהם השורשים שלי ומה השתנה אצלי מאז גיל 7 כשכתבתי הסיפור הראשון "הדובי החולה". אז לימי סגר נעלה את קרנה של מלאכת הכתיבה והרישום באמצעות עדשת המצלמה וולוג – יומן מצולם (Video+Blog ). אפשר לנקות מחברת עם כריכה דקה או עבה. אפשר גם לעטוף בבד או לצייר.  תכתבו ותשפכו את כל מה שמעיק לכם בנשמה. ואם יש לכם ילדים תזמינו אותם לכתוב יומן בית . בכל יום מישהו אחר מדיירי הבית ירשום את הלך הרוח כפי שהוא תופס את זה בעיני רוחו. יכול להיות "היום אכלנו ...למדתי..." תנסו מקסימום תשמר לכם עדות לימים אלו. #annefrankvideodiary #annefrank #webseries "ספרות במהותה היא עיסוק של אדם בודד :
הן מלאכת הכתיבה, הן מלאכת הקריאה"
הסופר האמריקני ג'ונתן פרזנן

- ניוזלטר אפריל 2020 - עו"ד אילת אטיאס סיון

​

פס"ד שניתן בבית המשפט העליון בעניין תביעה בלשון הרע ברשתות החברתיות "המחלוקת שבפנינו ממחישה את אחד מהאתגרים הניצבים בפני המשפט בעת הזו – התאמת המשפט הקיים לשינויים טכנולוגיים. פסיקתם של בתי המשפט חותרת לגשר על פני הפער בין ההסדרים הקיימים למציאות המשתנה. בצד זאת, יש לזכור כי על רקע הקצב המהיר של השינויים יתכן שאף ההתאמות עצמן יצריכו בחינה מחודשת בעתיד. כך, ייתכן שהנחות המוצא שעליהן נשען פסק דין זה – ההבדלים בין שיתוף ללייק – ישתנו ככל שאופיין של פעולות אלו ברשתות החברתיות ישתנה. מובן כי שינוי נסיבות שכזה יצריך חשיבה מחודשת גם אם השיקולים העקרוניים שהצגנו יישארו בעינם. למותר להוסיף, כפי שאף הוער בעבר (ראו למשל את דבריו של השופט א' א' לוי בעניין מור, בעמ' 765-764), כי טוב יעשה המחוקק אם יידרש בהרחבה ובאופן מעמיק לעדכונו של חוק איסור לשון הרע באופן שיביא בחשבון את ההתפתחות הטכנולוגית – זו שחלה עד כה ואף זו הצפויה בעתיד הנראה לעין."

מאמר זה עוסק במכתב הגלוי שפרסם ב13 בנובמבר 1898 הוגה הדעות אמיל זולא בתגובה לילקוט הכזבים שהעלילו על אלפרד דרייפוס קצין יהודי באשמת ריגול שהתבררה כבדייה והובילה למשפט דיבה המפורסם בעולם. שנה מאוחר יותר יכונן בנימין זאב הרצל כתב ופובליציסט שסיקר מקרוב את הפרשה. שנה לפני שכל הפתרון הסופי שלו לבעיית היהודים שהועלתה לראשונה בקונגרס הציוני ה-1 העולמי. העולם צפה במשפט המתוקשר רחוק מפאריז km 13,789 מה הייתם עושים אם עורכי הדין לא הצליחו להוכיח את חפותך. ובמקום ניקוי שמך נשלחת לסוף העולם שמאלה. גזרו את דינך לחיות באי בלב הים ששטחו 40 דונמים, גובהו 40 מטרים בלבד מעל פני הים, מרוחק 11 קילומטרים מגינאה הצרפתית ורחוק מהבית בצרפת. אי סלעי קטן באוקיינוס האטלנטי בקבוצת איי הישועה שאכן הגיעה כעבור שנים רבות של ניהול הליך משפטי. איך אפשר לפצות בתגמול כספי על רצח האופי, ההשפלה וההורדה בדרגה. בדיוק כמו השנים הרבות שבילה אלפרד דרייפוס יהודי-צרפתי קצין בכיר בצבא צרפת שנשלח בריצוי עונשו בלב אי באוקיינוס אי השדים (בצרפתית: Île du Diable). שם ליצירה גמורה מהווה בסיס לוויכוח תמידי ביני לבין יוצרים אחרים שקיימים בתוכי ומחוצה לי. אפשר להעניק שם ליצירה שנולדה ממש עם היוולדה ויכול להיות שאכן פולנסקי התחיל את עשיית הסרט מהשם הממכר, הנחוש וחד משמעמי. במקורו "אני מאשים...!" בניגוד לכותרות עיתונים המדובר היה בכתב האשמה חמור נגד מולדתו, צרפת בשל פרשת דרייפוס שהתבררה לבסוף כשקרית ונושאת בתוכה פשע שנאה נגד היהודים. משום מה שם הסרט שונה כאשר נכנס לנמל ישראל וזכה לשם האמביוולנטי "קצין ומרגל". שם שמכיל בתוכו ספק גדול. דרייפוס ניהל את קרב חייו נגד הרפובליקה הצרפתית קרוב ל-15 שנים. כיום לאחר תורגם למשהו אחר לגמרי המשנה את התוכן של הסרט. "אני, מאשים" (צרפתית שפת המקור). במאי הסרט עטור הפרסים והשבחים הוא רומן פולנסקי שעורר בנו השראה לביים וליצור סרטים בביה"ס סם שפיגל הממוקם בירושלים אך לב עשייתו בתל אביב. כל תמיד צריך מורה אחד שיאמין בו ואצלי היה זה מילק (אמיל) קנבל ז"ל שלימד אותנו קולנוע דרך צפייה בסרטים נכס צאן צלולואיד. אימפריות נופלות בנימין זאב הרצל נכשל בבחינות הלשכה מה שהוביל אותו לחוג במעגלים סביב השאלה : האם אני רוצה להיות עורך דין? למעשה, הוא לא ממש אהב את עולם המשפט. אם נדייק לא אהב את אולמות בית המשפט. את תקופת ההתמחות שלו העביר כעוזר משפטי בבית משפט מחוזי בוינה. כעבור תקופה קצרה הוא החליט שזה לא בשבילו ופרש מעולם המשפטים. יכולת הכתיבה המופלאה של הרצל סייעה לו כשבחר להתמסר לעיתונאות, כתיבת מחזות וספרים. מאחר והתאהב בפאריז, התחנן בפני העיתון הווינאי "נויה פרייה פרסה" ככתב חוץ (יואב טוקר כתבנו בפאריז). לגמרי במקרה צפה וסיקר את תחילתה של פרשת דרייפוס, הוא נכח בטקס הפומבי המשפיל, בו נתלשו דרגותיו של הקצין והג'נטלמן. הפרשה הסעירה את התקשורת. הימים טרום מלחמת העולם הראשונה. בתקופה שצרפת אומרת לכם משהו אז כן המדובר בקצין בכיר בצבא הצרפתי היו אלו ימי טרום מלחמת העולם הראשונה באירופה. אי השדים (בצרפתית: Île du Diable). תרגיל חפץ שנה א' בלימודיי הקולנוע בסם שפיגל החלו בהבנה הוקדשו בחלקם לצפייה בסרטים קלאסיים מרביתם היו בשחור לבן. אמיל קנבל ז"ל המרצה הפולני שהזדהה עם ההיסטוריה של פולנסקי. שניהם התחנכו בפולין. רומן פולנסקי היה אחד הבמאים הכבד דיבר באריכות ובאיטיות על אמנות הקולנוע. דמות הקולנוען הגלותי המהגר מפולין הנציחה את תחושת החריגות בחברה הישראלית שהצמיחה דור חדש של מלח הארץ. "התנאי הראשון לפיתוח קו תנועה הימנעותי בחיים הוא חוויה של נחיתות ביחס לאחרים. התנאי השני הוא הצבת מטרה מפצה של עליונות."[1] ד"ר אנאבלה שקד חושפת תופעה מורכבת של הימנעות מהשתתפות בחיים מלאים. במילים אחרות, כאשר אנחנו חווים כבני אדם כי בטבע אין עץ שמן יותר או סנאי טרחן, כי פשוט הם לא מרגישים ככה. בני האדם, כלומר אנחנו חשים פעמים רבות כקורבן ולעיתים בצדק רב כי אכן נעשה בגופינו פשע או חטא בנפשנו. ועל כך אין עוררין. לעתים חולפות להן שנים עד אשר מישהי אוזרת אומץ באמצעות פרקליטה לומר משפטית בקול רם "אני מאשימה...!" לספר שוב את סיפורה של ילדה בת 5 עת חוותה התעללות מינית על ידי קרוב משפחה. ואת זה היא צועקת בשקט אחרי שנים שאזרה אומץ. מילים ששולחות אדם לכלא. קורבנות נפגעי עבירה פלילי פגשו אותי בפרקטיקום המשפטי שריכזתי את הפסיקה הרלוובנטית שהייתה בזמנו דלה ביותר. התחושה הצורבת של הצרפתים בתם מלחמת צרפת פרוסיה הותירה תחושה חמוצה של כישלון. הם היו אבלים על הפסדם מול גרמניה במלחמת צרפת-פרוסיה. עשרות שנים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. לאי השדים שולחים את מי שלא רוצים שיוותר על אדמת צרפת. עונש והגליה על עונשים חמורים. יש לנו תדמית מעט שונה על הבאגט הצרפתי והשאנסון שמתנגן עם מילוי כוסות היין מחבל אלזס לורן. דרייפוס שהיה קצין יהודי שנמצא כשעיר לעזאזל הואשם בעבירת בגידה לטובת גרמניה. במצב מלחמה העונש הוא מוות במשפט שדה. מאחר ולא היו שרויים עוד במלחמה התנהל המשפט תחילה בין כתלי המשפט הצבאי. טענו והוכיחו במשפט שדה פומבי, מפגן ראווה עבור מי שאינו ראוי לאמון הציבור. אלא שכמו ברומן בלשי, המרגל האמיתי הסתובב חופשי באין מפריע. "מוות ליהודים" צעק ההמון שעודד את קריאת הדרגות ושבירת החרב למרות שדרייפוס צעק בכל כוחו " אני חף מפשע". במקום צרפתי אחר צעד לו בשקט פיקאר הקצין הבכיר הצרפתי בחיל המודיעין. אבנים רומאיות הדהדו את צעדיו. מאושר על מציאת החפרפרת והאיסוף המודיעין שחשף את הראיות הפורנזיות שקשרו בין כתב ידו של דרייפוס למכתב הבגידה. היה מאושר על הקידום שיתברר כקללה. הילך ברובע מונמארט הצבעוני הסמוך ליער פיגאל הידוע לפוקדי הלילה יהווה תפאורה קודרת לקריסת ערכיו ונאמנותו לצבא אותו שירת במסירות נפש. הוא נקש על שער הכניסה האטום לאמת שמונחת לפתחו. נשלח לפקח אך לא לאוורר את הרקבון משרד המודיעין העליון של הרפובליקה הצרפתית. מטפח עד הטפחיים. כניסתו למבנה המוזנח והמצחין שפכה אור חדש על המשפט המוטה נגד דרייפוס והתבסס על ראיות שקריות מיסודן. 13 שנים נדרשו לגלגלי הצדק לחשוף את שיבוש החקירה והטיית העדים. זה לא עזר לדרייפוס שנכפת מידי לילה בסד ברזל שהודק על רגליו. רעב קור השפלה ונתק מאשתו ומילדיו ומאחיו פייר שפעל ללא הפסקה לשחרורו. 13 שנים שבהם היה על אי בודד כשהוא ממיר מוות איטי זה על פני מוות בידי כרישים. משפט ותקשורת הולכים לא מהיום יד ביד. מכתב גלוי שכותרתו "אני מאשים...!" ("!...J'accuse"), פניה ישירה לנשיא צרפת פליקס פור. אמיל זולה סופר מוערך ואקטיביסט פוליטי פרסם מאמר גלוי בעיתון אורורה הפריזאי "אני מאשים, את קולונל...את שר ....את מחלקת המודיעין....וכן הלאה ולסוף קינח שהוא מודע לחוק הוצאת דיבה. בפרט ציין שני סעיפים על פי החוק הצרפתי ואף ציין כי הוא מוגן בפניו בשל העובדות המוכחות שלצידו. כעבור זמן לא רב מדינת צרפת הגישה כתב אישום לאמיל זולה. סיפור משפטי אינו מסתיים כאן. משפטו של אלפרד דרייפוס מתנהל במקביל למשפטו של אמיל זולה. השנה היא 1894 מתפרסם מאמר בעיתון כי בגד במדינתו וריגל לטובת גרמניה. העיתון שפרסם זאת לראשונה היה "המילה החופשית" (La Libre Parole), בטאונו של העיתונאי האנטישמי אדואר דרימון. נפלאות הנקמה הובילה את העם הצרפתי ביקש לנקום על התבוסה לגרמנים במלחמת צרפת-פרוסיה בשנת 1870. עובדה מעניינת ובשולי הדברים שהובילה אותי לכתיבת מילים אלו. לפני מספר שנים כשחיפשתי חומר רקע אודות הרצל הובילה אותי לרגע מכונן בחייו עת היה כתב בפאריז. הסרט שמוקרן בימים אלו באולמות הקולנוע זכה לשם אחר מזה שהופץ בצרפת. שמו הצרפתי של הסרט הינו "אני מאשים" הכותרת המודפסת של זולה. הסרט שזכה לעיבוד ושחזור בידיו של אמן הקולנוע שיצר את הסרט הקצר בפולין של שנות " שני אנשים וארון" (Dwaj ludzie z szafą) (1958). המשפט המסוקר של דרייפוס מוצא את העיתונאי הרצל בפריז ניבא שחורות לעתיד היהודים וצפה בתגובת ההמון שקראה "מוות ליהודים" כשצנחו הדרגות ונשרו כל העיטורים ברוח השנאה. חמוש במודעות וער לרוחות הרעות שנושבות מוצא פתרון ליהודים. דוחק בו בקדחתנות לכתוב את מדינת היהודים תוך חמישה ימים, בלבד. 126 שנה אחר כך פולנסקי ישכתב קולנועית את פרשת דרייפוס ויעניק לה את השם המתבקש "אני מאשים". אולם, מסיבה שאיננה מוצדקת בעיני ומובנית עבורי שונה השם ביודעין בכל רחבי העולם פרט לצרפת את הכותרת "קצין ומרגל". האם המדובר בקצין שחשף את חפותו של דרייפוס והוא בעצמו מרגל במסווה של לוחם צדק או שמא טעות סופר בתרגום השם לעברית. למרות ששם הסרט לקוח מתוך הסרט " קצין ומרגל " בבימויו של רומן פולנסקי , המגולל את סיפור הפרשה, ומבוסס על הספר של רוברט האריס (שכתב את התסריט יחד עם פולנסקי). מקריאת הכותרת שמעטרת את פתיחת הסרט מופיעה המילה בצרפתית ("!...J'accuse"), כלומר "אני מאשים...!". מדוע אם כן שונתה ההיסטוריה ונעשה עוול נוסף לזכרו של אלפרד דרייפוס. קצין צעיר ומוכשר, מורשע ונקלע למסלול אימה במפת דרכים מסוכנת בארמונות השחיתות בצרפת של אותם הימים. פולנסקי סופג ביקורת ונידוי ושילם בהגלייה מארצות הברית מהאדמה שבה אשתו האהובה השחקנית שרון טייט נרצחה באכזריות על ידי אנשי כת צ'רלי מנסון. הואשם באונס קטינה בת 14 בארצות הברית. זה קשה אך אפשרי להיות בבריחה מתמדת. עוד בהיותו ילד היה בחדה ובמנוסה מתמדת מהמוות. ניצל מגטו וורשה. אימו נספתה ואביו בשנייה האחרונה ניצל. יחד הגרו בתן המלחמה לפולין. ערך גוגל מפנה לעשרות קישורים שקושרות את שמו לאונס, ניצול קטינות ומאמרי דעה פמיניסטים. אולם האם מתבקש כאן איזון בין שלל יצירותיו לבין העיסוק באנטישמיות בצרפת בימים אלו שגוברת גם בארה"ב. אם כך, זהו סרטו ה 32 של פולנסקי ובשמו המקורי ריימונד רומן תיירי ליבלינג שנולד בפאריס ובגיל חמש עקר עם הוריו לפולין. פולנסקי זכה בימיו בפרסים סזאר הצרפתי, דב הכסף שוב על בימוי ואפילו באוסקר על סרטו הפסנתרן ב-2002. לימים האקדמיה הוקיעה אותו ושללה את הפרס שנתנה. כך שתהליך השפלה ונידוי מוכרים לו באופן אישי. הוא נטל על עצמו את המשימה לחשוף שוב לתודעה את סיפורו סופו של דבר לחנינה שקיבל על עצמו דרייפוס לאחר משפט ארוך מעין כמוהו שנסתיים ב-1906 זיכה אותו בית המשפט מכל אשמה. שמו טוהר והוא הוחזר לצבא. אי השדים שאליו הוגלה דרייפוס זכה לביקורת ציבורית שהספיקה לשלוח אסירים עד לסגירתו הסופית בשנת 1946. אותה יד מסתורית שזייפה את המכתבים שיוחסו לדרייפוס בגין ריגול יצרה הד ציבורי מחודש אך עם טוויסט בעלילה. האם דרייפוס היה או לא היה מרגל גרמני. [1] מתוך ספר העיון : "לקפוץ למים" / כתבה : אנאבלה שקד, 2019 מודן

"הרוצח השקט" כך הגדיר את התביעות הייצוגיות כנגד מוסדות וחברות המשנה ליועץ המשפטי בחברת הפניקס בישראל עו"ד מני נאמן– בכנס חגיגי ביום חורפי סוער שהתנהל במלון הילטון, תל אביב. על רקע הים הסוער והרוחות הערות עסק הכנס LITIGATIONS U.S. vs. ISRAELI SYSTEMS – מנגנון הליטיגציה בארה"ב מול #ליטיגציה בישראל. מטרת הכנס נועדה לבחון את נקודת המבט של התובעים, הנתבעים והמשקיעים המוסדיים לאור עלייה בהיקף מספר התיקים שמוגשים להכרעה ודיון. בשנים האחרונות נראה כי מתגברת כמות התביעות הייצוגיות ולעיתים אף שווי סך התביעות עשוי לעלות על שווי החברה. עלתה דרישה מבית המשפט לשית הוצאות על תובעים סדרתיים. בישראל בשונה מארה"ב כל אדם יכול לשמש כתובע ולעיתים אם היא תתקבל עשויים ההליכים המשפטיים יכולים לרפד את כיסוי של עו"ד שהצליח להביא את בית המשפט לאשר את התביעה ובסיומה לחייב את החברה הנתבעת. "חלק אינטגרלי מניהול עסקים במדינת ישראל כוללים היערכות לניהול הליכים משפטיים תביעות ייצוגיות שעלו בשנים האחרונות" אמר עו"ד דרור ורסנו שותף במחלקת ליטיגציה ממשרד יגאל ארנון. עוד סיפר למשתתפי הכנס כי ישנה עליה במספר התביעות בנושא פרטיות כתוצאה מאיסוף נתונים (BIG DATA)  למשל סיפר על כניסתם של תביעות ספאם עקב שימוש במידע שלכאורה מקדם רישום לכנס ומהווה פרסום סמוי. נקודה מעניינת נוספת הועלתה סביב תביעות בעניין נגישות אם במענה קולי או באתר אינטרנט שמחייב על פי החקיקה להיות מותאם למוגבלי ראיה ו/או שמיעה. במקרה זה ראה המחוקק להקל בנושא אגרות ופטור מתשלום. ההעדפה היא לחתור להסדרים על פני ניהול הליך שפטי תוך קבלת חוות דעת מומחה או מורשה נגישות. לטענתו מקרים רבים של תביעות ייצוגיות נובעות כתוצאה מפרסום בכלי התקשורת שגררו אחריהן תביעות. בין יתר הדוברים היו פרופ' עדי אייל מאוניברסיטת בר אילן שדיבר על תורת המשחקים בהקשר של תביעות ייצוגיות והמאזנים המתבקשים מניהול הליך מעין זה. מרצה מרתק ששמחתי לפגוש בשנית בתם סדנת ליטיגציה של הביטוח הלאומי שהעברנו יחד לפני כשנה. "אנחנו נמצאים בתקופה שהכל מתערבב – כל אחד משווק את הנרטיב שלו" כך סיכם ברוך קרא הפרשן המשפטי מערוץ 13 את המנוע המשומן של האסטרטגיה התקשורתית. בעידן שבו הכל מתנהל באמצעות קמפיינים מול רשויות האכיפה. "משפט הוא לא רק צדק אלא היום צריך שיווק ויחסי ציבור טובים". אם תרצו משפט ותקשורת- כלים שלובים. זו הסיבה שבסדנה לשיפור מיומנויות הליטיגציה בבית המשפט ובתקשורת #הליטיגטור_כפרפורמר אני ממליצה לעורכי הדין להכין נייר אג'נדה של כל תיק כך שיוכלו אם בעובדת צוות במשרד או בנקודת זמן רחוקה מהדיון האחרון, להיזכר בנקודות המפתח המרכזיות של התיק ובמילות המפתח. אלו הן טקטיקות עכשוויות לניהול תיקים שמגיעים לחשיפה ולסיקור תקשורתי בפרט. התייחסות למשפט שדה שנע על ציר מקביל לניהול המשפט בין כתלי בית המשפט יסייע לאסטרטגיה המשפטית של התיק ולעיתים אף הרבה קודם לכן. 📷 מי שייצג את התפיסה האמריקאית היה עו"ד ג'רמי ליברמן  Jeremy Liebermanשהתייחס לבוררות מנדטורית הנהוגה בארה"ב ולפיה ישנו הסכם מחייב שמכוון לבוררות תביעה בטרם פניה לערכאות שיפוטיות בכל הקשור לתביעה ייצוגית כנגד גוף מסחרי כדוגמת מיקרוסופט. הוא שותף במשרד Pomerantz LLP שממוקם בניו יורק ומתהדר בסכום האגדי של 3 ביליון דולר בהסדרים משפטיים שונים. הזמנה מהודרת לפגוש את נשיא ארה"ב לשעבר ביל קלינטון בכנס שיתקיים ביוני השנה בארה"ב. 📷 פרופ' עדי אייל טען שבית המשפט יפסול בטענה לסעיף מקפח ואולם כדאי לשקול התמחות של בתי משפט לבוררות מסוג תביעות אלו שהן מומחיות בהבנת המושגים הכלכליים שלעיתים דורשים מומחיות בשונה מהמודל של 12 המושבעים בארה"ב. "לא רק ששניים עשר מושבעים יתקשו להבין אלא גם שופטים שזו אינה תחום מומחיותם." #litigation #lawyer #legal #privacy #classaction  #הליטיגטור_כפרפורמר

"...כשמישהו מעליב אותי

או עושה לי משהו רע

תמיד אני רוצה

לתקוע לו בחזרה:

להגיד עליו משהו חכם ואיום

שיגמור אותו תיכף ועל המקום,

אבל דווקא אז כשאני מתחמם,

והמילים בורחות לי ואני מגמגם

ורק אחרי שהכל כבר עובר

פתאום אני יודע מה הייתי אומר". / והילד הזה הוא אני/ יהודה אטלס תוספת שלי : לכל אחד זה קורה שנגמרות לו המילים ויש לו כ"כ הרבה מה לומר אז יש עוד המשך בפוסט 🧙‍♂️ זה תמיד קורה כשאני מחפשת משהו לסיים עימו את ההרצאה

הפעם נתקלתי באתר מקסים של עו"ד שעוסקים בדיני משפחה

וחשבתי על ההרצאה הקרובה שבה קבוצת הליטיגטורים יתחילו

לתרגל את העקרונות הבסיסיים של #הליטיגטור_כפרפורמר

אחד הדברים שמרכיבים את משולש הזהב הוא דווקא תשומת לב

לפרטים קטנים.

במקרה הזה אכן המדובר בילד קטן שאין לו את היכולת להלחם מול

גדולים אבל דווקא היום בטיול עם ג'סי עצרנו כהרגלנו ליד הסיפרייה

שמתחת למרפסת בתוך הפארק

כן יש עוד ריאות בתל אביב :-)

אז רפרפתי על שמות הספרים כי זה מסוכן עבורי

יכולה בקלות להישאב לקריאה ולעזוב את הכל

אז רפרפתי על חוברת עיניים שדברו על גבולות

זה עדיין לא היה מדוייק עבורי לבוקר זה.

ופתאום ... והילד הזה הוא אני / יהודה אטלס

ככה בשליפה מהחרוזים :

"כששואלים אותי : אתה מבטיח?

אני אומר שכן.

מה אני אשם

אחר כך

אם אין לי חשק לקיים? אז לפעמים אנחנו (עו"ד) עובדים קשה כדי להסביר

למה לא יכלו לעמוד בהתחייבות...

הבנת? לא אין לו חשק

אלא להסביר וללמד את הסיבות והנימוקים.

אם המשכתם לקרוא עד כאן

זה קצת ממה שנדבר בחמישי הקרוב

כל הפרטים:

https://www.litigacy.com/registration-nov-19
#אומנותהטיעון #ליטיגציה #הליטיגטורכפרפורמר #ליטיגציהופרזנטציה #עמידהמולקהלומצלמה #אומנותהליטיגציה #פרפורמר

400 פרנקים צרפתיים היה המחיר ששלמה אנה בוש עבור הציור "הכרם האדום" בשנת 1890 וזו למעשה עסקת המכר היחידה שבצע וינסט ואן-גוך הצייר ההולנדי בימי חייו. כיום, ציוריו נמכרים בעשרות מיליוני דולרים וזוכים לפופולריות אדירה.


כדי להבין את הקסם והניצוץ הגאוני הגעתי עד למוזיאון באמסטרדם. כיצד הוא צד את הרגע ומטיח אותו ל כן הציור. האם יש צורך במדע מדויק כדי להבין את החיבור בין נקודות הצבע השונות ומנוגדות זו מזו.


אני רוצה להחזיר אתכם לתקופה שבה יצר את הציורים הללו. חמש שנים לפני שנוצר הקולנוע בשנת 1895 על ידי האחים לומייר. הרבה קודם למהות המפוקסלת של החיים והפולרואיד. הדרך המקורית והחדשנית שבה הצליח לפרק את המציאות הכאוטית והדביקה של החיים. לפרק ולהרכיב את המסר לנקודות על פני הקנבס (בד הציור) ואחר כך לסדר אותן זו לצד זו, מעל זו ומעל זו, שכבה אחר שכבה של תחושה, עד לכדי כוראוגרפיה של תנועה במרחב שהוקפאה בקפסולת הזמן.


גופי נע כמטוטלת קדימה ולאחור על מנת לתפוס את הקסם. אפי כמעט נגע בתמונה בניסיון להבין איך הוא הרכיב את היצירה שהקדימה את זמנה. קדימה כדי לבחון את נקודות המכחול על פני הקנבס ולראות את כתמי צבע השמן הזעירים. החיבור הלא הגיוני לכאורה שמסתבר שמתקיים אך ורק בטבע בין הצבע הוורוד העייף (Romantic Night 0044P) לבין שכנו בציור, שהונח במריחה קלה של תכלת (Tuscana Blue1078A). כך הונחו זה לצד זה. התבונות במרוחק מהציור מאפשרת לעין האנושית לקלוט מעט את הלך הרוח של האומן. לסנתז את הרגע הנוכח המסוים הזה. במראה שניבט אליו מן המראה בשונה מהשמש הקופחת של דרום צרפת.

"פסק-דין כמסיכה הוא על-פנים, ופניו של שופט לא ייראו. ואולם מבעד לסדקי-העיניים יבקעו נבכי-הנפש. קראת פסק-דין וידעת מי השופט ומה אורחו". כך סיכם בנאום הפרידה שלו ונפרד מהיכל הצדק מישאל חשין ב-16 בפברואר 2006, ביום הולדתו השבעים, מכס השיפוט כמשנה לנשיא דאז אהרן ברק שנכח גם בערב לזכרו. משלושה יוצא אחד מימין לשמאל : פרופ אמנון רובינשטיין, עו"ד ד"ר דורי קרלסברג ופרופ' רות גביזון מזגו ואישיותו המיוחדים לצד דברי הפסיקה העצמאיים זיכו אותו בהערכה וכבוד ואפילו לקונצנזוס רחב שבא לידי ביטוי באושיות מערכת המשפט שנכחו בכנס בן היומיים. זה אך טבעי לקרוא לכנס לזכרו "דעת יחיד" שהתקיים במרכז הבינתחומי בהרצליה לזכרו של שופט ביהמ"ש העליון מישאל חשין ז"ל. נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות הסגירה את החשש שקיים בכל שופט מפני ביקורת על היעדר אובייקטיביות ומשוא פנים במשפט. לכן, הדרך הנכונה היא להסתתר מאחורי המילה הכתובה ולהימנע מהבעת רגש. טקסט ספרותי בוודאי שאין לו מקום במערכת המשפט. "אכן, כולנו מתלבטים ומתייסרים לא אחת בייחוד בעת גזירת הדין בפלילים או בתיקי אימוץ וכן בעניינים אחרים שבהם אנו נדרשים להכריע בסוגיות הרות גורל לחייהם של האנשים המתדיינים בפנינו. אך לא כל השופטים בוחרים לשתף את הקורא ואת בעל הדין בלבטים ולתאר בפניהם את תהליך הכתיבה ואת שלביה עד לקבלת ההכרעה". הנשיאה חיות הסדירה את הנורמה המקובלת בבית המשפט כי עמדת השופט מייצגת בראש ובראשונה את עמדת כוונת המחוקק ולאחר שנותר לבדו כוונת החוק, בלבד. נדיר למצוא בקרב שופטי בית המשפט שופטים שירתמו את אופיים ואישיותם לפני הכרכרה ויחשפו את האמת כי יש שופטים בירושלים והם בשר ודם ויצרים ורעיונות ודימויים ע עולם פנימי משלהם שנוצק אל תורך מערכת המשפט וממסגר את הדילמה המשפטית במסגרות של הכרעות והחלטות. הן אלו שסוללות את התוואי לרכבת החופש או המאסר, בסופו של יום. זה אך טבעי לקרוא לכנס לזכרו "דעת יחיד" שהתקיים במרכז הבינתחומי בהרצליה לזכרו של שופט ביהמ"ש העליון מישאל חשין ז"ל. החלטה של בית משפט מתקבלת ברוב כלומר מספר אי-זוגי החל משלושה ומעלה... חשין לא חשש לצאת נגד עמדות שונות ולהיחשב בדעת יחיד בעניינים בוערים שמונחים לפתחו של העליון. לא פעם חש חשין כי נמצא הוא על קטר בודד בדעת יחיד ויתר השופטים התנתקו ממנו בתחנה האחרונה והוא נשאר בדעת יחיד או כפי שניצן לומר בעדה של יחיד מול רבים. החלטה של בית משפט מתקבלת ברוב כלומר מספר אי-זוגי החל משלושה ומעלה... חשין לא חשש לצאת נגד עמדות שונות ולהיות ב'דעת יחיד' בעניינים בוערים שהונחו לפסיקת שופטי העליון. "החוזה הכללי והחוזים הספציפיים נדמים לקרני-אור היוצאות כולן ממקור אור אחד, אלא שבדרכן אלינו נמשכות הקרניים - כל אחת מהן לעצמה - על-ידי גַרמי-שמים שונים, ובהגיען אלינו נוחתות הן בסמוך אלו-אל-אלו אך לא במקום אחד."
כבוד השופט מישאל חשין המנוח - [בג"ץ 8111/96 הסתדרות העןבדים החדשה נ' התעשיה האווירית לישראל בע"מ, פ"ד נח(6) 575] הסרט "לילות כבירייה" 1957 בכיכובה של ג'ולייטה מסינה פליני של הפסיקה המשפטית מידי שבוע היינו מתכנסים בשיעור 'תולדות הקולנוע' בסם שפיגל וצפינו בקלסיקות של מיטב יוצרי הקולנוע החשובים מצרפת, אמריקה, ואיטליה. רעש המקרן היה חלק אינטגרלי מתהליך הצפייה עד לכניסת הווידאו ומדי פעם היינו שומעים את קולו של המורה האגדי האהוב עליי אמיל (מילק) קנבל ז"ל שכתב לי את ההמלצה הכי טובה שקיבלתי בחיי. הוא היה מסביר בסבלנות ובמבטא אירופאי כבד מה מסתתר מאחורי הדמות הטראגית של הפרוצה התמימה שנופלת פעם אחר פעם בשיברון לב. שימו לב לדרך שבה הוא מציב את הדמות מאחורי הסורגים וכך נחרטה במוחי דמותה של כביריה מתוך הסרט "לילות כבירייה" (Le notti di Cabiria) של הבימאי והתסריטאי פדריקו פליני. טביעת האצבע הייחודית שלו ששלבה ריאליזם ופנטזיה בערבוביה. הוא ידע לתרגם את המצוקה של פשוטי העם באמצעים קולנועיים דומה בעיני לדרך שבה מישאל חשין הותיר את חותמו על עולם המשפט הישראלי ובדרכו המיוחדת לבתר מחלוקת משפטית. לפעמים היה כותב כמטיף והוא לא היה דתי וגם הוא לא, לא, היה דתי. כלומר חילוני מובהק. הוא היה מורכב מעולם של ניגודים. ציוני ליברלי. קל בכתיבה ומכביד בענישת עברייני צווארון לבן. מסורתי בתפיסותיו עם קידוש בשישי אך ביקש להיקבר בקיבוץ גבעת השלושה. אחד הדברים שנצרבו אצלי במעבר החד מקולנוע לעולם המשפט היה כאשר נדרשתי לכתוב טיוטת פסק דין בעניין פשוט במהלך התמחותי בבית המשפט. קול פנימי הנחה אותי ואמר לי שזה אפשרי גם בתיק תביעות קטנות לכתוב בסגנון ספרותי כמו חשין. אז שאפתי מלוא ריאותיי ויצקתי דימויים קולנועיים גדולים, הפגנתי משפטי מפתח של הצדדים וכשנכנסתי ללשכה למחרת קידמו את פניי המילים הללו : "מה לדעתך תפקידך לכתוב תסריט לסרט או פסק דין בבית משפט". אז הנה שדווקא הזמר והיוצר שלומי שבן הצליח לייצר יצירה מוזיקלית משפטית. היה היה שופט בירושלים היוצר שלומי שבן שהלחין סיפור שהחל בחייו של השופט יוסף בן שמעון שופט בית המשפט השלום בירושלים קישור לסרטון שהועלה ביוטיוב אילו היו שואלים אתכם האם אפשר להלחין פסק דין היינו בוודאי מבטלים את הרעיון ומנמקים בכך שהלשון המשפטית לא מתחרזת עם כלום, אינה מליצית ובוודאי שלא ספרותית. : "השתגעתם?!" מסתבר שאפשר להלחין אם מילות החוק ופסק הדין הם פרי עטו של מישאל חשין. היחיד שמסוגל, "הגאון" כפי שכינו אותו רבים - לקחת את החוק והעובדות היבשות ולהפוך אותם לפרוזה ושירה. שלומי שבן הוסיף לחן וביצוע קולח ולפניכם המעשייה:

"היה היה שופט בירושלים, יוסף בן שמעון שמו. בן שמעון היה שופט בית המשפט השלום...". [דנ"א 7325/95 ידיעות אחרונות בעמ" נ' קראוס פ"ד נב(3)59] פרופ' סוזי נבות מנתחת את השפה "החשינית" שמרככת את הדרך ללבו של המשפטן שמתחיל את צעדיו הראשונים בנבכי פסקי הדין מערכת המשפט נבנתה לאורך השנים מתילי תילים של פסקי דין שנערמו זה על גבי זה ויצרו את המערכת המשפטית שמרכיבה את הפסיפס האנושי בישראל 2018. חשין נתפס בחדרי מוחי כמי שיש לו את התעוזה והאומץ והיכולת לצאת נגד דפוסי החשיבה המשפטית שנעה על הפסים בעוד לשון ספרותית, אינסטינקטים חדים ונון-קונפורמיזם. המבע המחויך על הסבל האנושי.


מזגו ואישיותו המיוחדים לצד דברי הפסיקה העצמאיים זיכו אותו בהערכה וכבוד ואפילו לקונצנזוס רחב שבא לידי ביטוי באושיות מערכת המשפט שנכחו בכנס בן היומיים.
בתם הערב חולק לנוכחים ספר ליקוט ציטוטים מפיו של מישאל חשין מתוך פסקי הדין הרבים שכתב בימי חייו המשפטיים "פרש בודד בערבות החוק והמשפט". משפחתו יזמה את הכנס שכלל הרצאות ונושאים העולים מתוך העולם המשפט שבו עסק. מיטב המוחות המשפטיים בישראל התכנסו ועלו לדבר בזה אחר זה. אינדקס משפטי שמסווג את פסיקותיו על פי הא' ב'. לדעתי ספר חובה בכל ספרייה משפטית.


אחד הדברים שזכורים לי מלימודי משפטים היה המפגש הראשוני עם "לשון חשין" פסקי הדין שנכתבו על ידו בעליון היו מורכבים משפה עשירה מעוטרת בדימויים מעולם החי הצומח והדומם שואבת השראה מהמקרא מספרות ומהמיתולוגיה היוונית ואף מהסיפורת העברית בארץ ישראל.
פעם אפילו קיימו תחרות מלכת היופי של בית המשפט ולא אין הדבר מעיד על יופי חיצוני אלא ביטוי חיצוני של לשון וכתיבה במערכת המשפט. חשין זכה במקום הראשון בגלל הכתיבה הייחודית שלו. אלוף האלופים. מי שציטט יותר מכל שופט אחר את התנ"ך. תמונה מחוייכת לזכר ימים קולנועיים עם הבימאי והמפיק גלעד טוקאטלי קטע מתוך הפרק שדן בפס"ד חנה סנש נ' רשות השידור שעדיין מצוי בשלבי הפקה עוד סוג של סגירה עבורו מעבר לעובדה שהכרתי את בנו של חשין שוחר טבע וטיולים שניאור חשין ז"ל (בתאונת פגע וברח, בעת שרכב על אופניו) בטיול לאורכה ולרוחבה של ארץ ישראל. בימים בו היו תיכוניסטים ירושלמים יוצאים לתור את הארץ לאורכה ולרוחבה. אז גן לאומי גן השלושה (הסחנה) הצטרפנו לסובארו האפורה שהובילה אותנו עד לבית בירושלים חזרה לתחילת הלימודים וסוף הקיץ. טיול של טרום צבא. כך התאספנו חמישה ירושלמים לאחר טיול ארוך בדרכים של מספר שבועות בכל אופן חברתי גילה כהן האמיצה ואנוכי. אז לא ידענו פחד. באחד הערבים שלאחר המפגש בערב ירושלמי השאיל שניאור ספר קונקורדנציה של התנ"ך. הספר נעלם כלא היה אך הזיכרון והמפגש נחקק. מאז לא ראיתיו.


באותה התקופה פחות או יותר התחלתי ללמוד קולנוע ושם הכרתי לראשונה את הבימאי והמפיק גלעד טוקאטלי. שנינו ירושלמים שדרכינו הקולנועיות הצטלבו לראשונה בחוג קולנוע של הבימאי שלמה גנון במוזיאון ישראל. היה איש ענק במונחים של נערה בת 16 עם זקן עבות וקול רועם שהיה גוער בנו לעשות סרטים ופחות לשחק. שוב נפגשנו גלעד ואני בלימודי בימוי הקולנוע בסם שפיגל הוא היה שנה מעליי מחזור א' ואני מחזור ב'. אחר כך בתכנית עובדה שם ביימתי פרק על שיקום עברייני מין בכלא איילון ופסק עם סרט על חצי האי סיני. ככה מידי פעם, באירועים שארגן המנהל רנן שור. אז באמצע כל הכנס סיפר שהוא בעיצומו של עשיית סרט דוקומנטרי אודות חייו של השופט מישאל חשין ז"ל באמצעות ניתוח של ארבעה פסקי דין חשובים שכתב חשין. הפרק שהוצג עסק בפס"ד סנש נ' רשות השידור הוקרן. "הצורך הנפשי העמוק של אדם לשם טוב – צורך מן הטבע – זכה להכרה משפטית זה מכבר. המשפט עטף אותו צורך בהגנה בתחום המשפט וכך נתן בידו של אדם זכות לשם טוב. זכותו של האדם לשם טוב נתגלגלה אלינו מקדמת דנא. אמירות חז"ל כי "כל המלבין פני חברו ברבים כאילו שופך דמים" (בבא מציעא, נח ע"ב) – וכמותה האמירה כי "כל היורדין לגיהנם עולים חוץ משלושה שיורדין ואין עולין ואילו הן ...המלבין פני חברו ברבים..."(שם,שם) – מלוות את עמנו מאות רבות בשנים. אכן,שמו הטוב וכבודו של אדם יקרים לו מכל-יקר, לעיתים גם מחייו. [בג"ץ 6126/94, סנש נ' רשות השידור, פ"ד נג(3) 858] נחתום בחלק באותו פסק דין שלא פורסם שהשאיר מעין צוואה שהותיר לנו: "לעצמי אבקש כי נכדיי יחונכו במורשת אבותיי ובמורשתי, כי יידעו מהי שירת הים, מי הייתה דבורה הנביאה ומהי קינת דוד על שאול ויהונתן; כי ידעו מי היו הלל הזקן והרמב"ם; כי ישירו בדבקות "לי כל גל נושא מזכרת" ואת "סימן טוב ומזל טוב"; כי יידעו מי היה דיקי ומי הוא יבכה של יהודה עמיחי; כי יחיו את מגש הכסף; כי ידעו על מה נכתבה "מגילת האש" וכי יידעו מי היה ביאליק ומי הוא חיים גורי; כי ילמדו על השואה ויידעו כי שנית מסדה לא תיפול " היה היה שופט בירושלים בבית המשפט העליון ושמו מישאל חשין, סוער, שוחר צדק, דעתן, איש אשכולות, מענטש, יהא זכרו ברוך.

ניוזלטר 1 אוקטובר 2018 אשף המילים הפשוטות ביקור תיירותי במדינה חדשה תוך שבעה ימים דומה לכניסתו של עלי-בבא למערה (עלי באבא וארבעים השודדים). הוא אסף את האוצר במהרה בידיו ועל חמורו נגד הזמן. כך גם הרגשתי במסע נגד הזמן במסעותיי לאחרונה באירופה. מרדף אחר הזמן בניסיון לתפוס את מקסימום המראות, הנופים והאתרים. בפועל זה בלתי אפשרי. תמיד נלווית לתחושה זו טעמה של ההחמצה. לעולם יישארו חלקים נעלמים שלא ראיתי בחבל ארץ חדשה. למה דומה הדבר? לדעתי, להרגשה ולאופן שבו נבנית חומת המילים בבניית תיק משפטי. חקירה ומציאת כיוונים חדשים ובבניית תיק או בחיפוש אחר חומר תיאורטי ולימודי לקראת הכנת הרצאה. 1. בשנים האחרונות אני חוקרת ומוקסמת בכל פעם מחדש מכמות החומרים וההשראה שאני מוצאת לסדנאות המשפטיות לשיפור ההופעה בבית המשפט. רגע גילוי של משפט או סיפור שמגלם בתוכו מטאפורה יפה על הנושא שנלמד מעורר בי השראה ורצון להמשיך ולחקור ולמצוא עוד ועוד. הניסיון לימד אותי שהרגע המיוחד הזה מתרחש גם כאשר נמצאים בהיכל בית המשפט בזמן ששוקלים את כובד האמת על מאזניים. או שנרגשים מניסוח משפטי שיוצא קצת מחוץ לגבולות החקיקה ויוצר משהו שהוא בעל ערך, ספרותי, הגותי. אם נביט ונסתכל מעט ימינה לעולם הקולנוע. נראה כי הרגע המיוחד הזה שיוצר מרגיש שהוא אוסף משהו בעל ערך מעבר לתמונה ותנועה שקלט בעדת המצלמה. רגע שמקמט בתוכו זמן ואמירה על החיים והאנושות. בתקופה שבה יצרתי סרטים היה רגע מיוחד וקדוש שעטפנו אותו בחרדת הסט. לפני שנים צילמו סרטים עם סלילי פילים (צלולואיד-החומר ממנו עשויים הסרטים) ולא בווידאו כפי שנעשה היום. יראת הפילים הורגשה על סט הצילומים. כל לחיצה על המצלמה הייתה מלווה בדריכות וחרדה פן התשליל יאכזב ולא יקלוט את המראה שביקשנו לחשוף לעולם. לא ידענו מה התוצאה שתתקבל מפני שתהליך עיבוד התמונה ופיתח הנגטיב (תהליך שכרוך בחשיפה לאור ולחומרים כימיים). לא ידענו בזמן אמת מה נקלט בעדשה ואת מה שמסתתר בתוכה. מרחק שנות אור מן הטכנולוגיה והמיידיות שמאפיינת את המציאות הדיגיטלית הסלפישית והאנוכית כיום. פעם נאלצנו להמתין בכסיסת ציפורניים, שבועיים ואף יותר עד לאחר שחזר הפילים מהפיתוח וניתן היה להקרין אותם על הקיר. להחסיר נשימה או להתפעם בגאווה. 2. נדמה שאותה חרדה מלווה גם את הליטיגטורים שמצפים לתשובה מבית המשפט. בינתיים הם עסוקים בשזירת שלד הסיפור והנרטיב המשפטי של גרסת הלקוח. הדרך הקלה להתמצא במרחב המילים היא לחלק למיזנ-סצנות קצרות. כאלו שבית המשפט על יושביו יוכל לעכל ולהבין מה באמת שם קרה. מנקודת מבט של הלקוח, כמובן. בוחרים בקפידה את הגרסאות והראיות שישמשו החומר ממנו תבנה חומת המגן שתגן על האמת הסובייקטיבית של הלקוח. הכל נאסף על מנת לדייק ולהצדיק את גרסת ונקודת המבט של הלקוח שאין שני לה. הליטיגטור כמו עלי-בבא לא פעם מוצא עצמו מסנוור מכמות הזהב שמצא. לא תמיד יודע מתי לעצור ולחדול ולהביא על עצמו את קריסה ונזיפה מצד השופט. חלק מהותי ביצירת הנרטיב המשפטי טמון בעבודת התחקיר הראשוני ומציאת האמת היחסית של הלקוח. כדי להצליח בכך יש צורך בעצירה. כמו בחיים. לאמוד הישגים וחורים בעלילה. לחזור שוב ושוב ולהתמקד בקו העלילה ובסיפור המרכזי. להיצמד לעובדות ולזנוח את אלו שמסיטות מהקצב ומהדקדוק הפנימי של המסר המשפטי. לא פעם, מצאתי מדגישה בקול בחלל האוויר באולם ההרצאות: "אתם חייבים למצוא את נקודת המבט של הלקוח שלכם ולהעביר דרך הנקיק שחצבתם ואפשרתם לנהר המידע לעבור ולדייק את ההתפתחויות בעלילה". לפעול כאילו אין לראות, אין לדעת שבילי מחר (אברהם חלפי). 3. תיקי אלף לילה ולילה 'פרקליט הצמרת' כך כינו אותו. ניהל מלחמות מקבילות על חייו ועל חיי לקוחותיו. הוא המשיך להגיע לבית המשפט ולדבוק במלאכת ייצוג לקוחותיו שהמפורסם בהם הוא ראש הממשלה המכהן. רבות נכתב אודות מילותיו האחרונות. המלצותיו המשפטיות רגע לפני שנפרד מהעולם. האמת המשפטיות שטווה אין לדעת. מה היה רוצה שיקרה בסוף הפרשות שזכו למספר הסידורי תיקי אלף לילה ולילה. ככזה נתפס גם עו"ד ד"ר יעקב וינרוט ז"ל שהלך לעולמו בגיל 71 לאחר מאבק קשה במחלת הסרטן. לפני שנים מספר התראיין וינרוט לתכנית 'עובדה'. חמור סבר ומשיב על שאלות בקול חלוש אך תקיף. הוא סיפר שכאשר הוא בונה את טיעון משפטי הוא נשען על המילים המדויקות שיחלקו את הבעיה לשני חלקים מדויקים. בלי עמימות וללא שוליים מיותרים. בהקשר הזה שיתף את הצופים בתהליך שעובר על עורך דין שתפקידו מתנקז למעטפת ומתן שריון ומגן ללקוחותיו. מטרתו אחת היא, להציג את נקודת המבט של הלקוח ולשכנע את היכל המשפט פקידיו ושומרי הצדק להקשיב לו בקשב רב. הכל למען הלקוח שיקבל סעד ומחילה מבית המשפט, לטענתו. תשובה לא היתה פשוטה אבל החיבור אצלי היה טבעי. אולי בגלל שבשני המקרים אנחנו בוראים עולם חדש ויוצאים מציאות רצויה שנשלטת על ידי נסיבות שאינן בהכרח קשורות בנו. קולנוע ומשפטים. תפקידו של הליטיגטור הוא לספר את סיפורו של הלקוח בבית המשפט וליצור תבנית זיכרון חדשה. כזו, שמורכבת מחומת מגן והגנה על לקוח שמעד נפילה כואבת על מסמרות החוק והמוסר. תחקיר חזק לטעמי צריך להתקיים בעיתונאות וגם בהכנה לדיונים בבית המשפט. עורך דין חזק תקיף ככל שיהיה לא נשען רק על הניסיון המצטבר שלו אלא דרוש ונערך לקראת הדיון הראשוני בבית המשפט. הופעה של עורך הדין - הליטיגטור נטועה עמוק בעבודת חפירה ונבירה אחר הבנת הסיפור ובחירת המילים הפשוטת. אלו שיביאו להרמת מבטו של השופט, להטיית האוזן ולשתיקה סביב. ככה נולד רעיון משפטי החוצה ונבעט לחלל אולם הדיונים. מלאכת הרכבת הטיעונים אינה פשוטה בעולם משפטי משתנה ובמציאות דיגיטלית סהרורית ואפילה. חלק מעבודת התחקיר שלי לקראת הרצאותיי אני מחפשת ציטוטים של עורכי דין חריפים כאלה שמצליחים כמעט תמיד להוציא את הלקוח מן התסבוכת לצוטט את הסופר הנודע ולצקת לחלל המשפט את המילה האחת שתהווה את הכותרת של המשפט מחר. ליטיגטור כזה שאליו נכנסים לקוחות ויודעים שהוא זה הגיבור שיצילם מיד צרה. שיחלץ אותם משיני בית הסוהר זה שיוציא אותם מצרה ויטהר את כבודם ואת שמם לעד. מישהו שיודע לומר את המילה הנכונה האחרונה זו שתבאר את המצב המשפטי בצורה פשוטה ברורה ומעניינת. 4. ככזה נתפס גם עו"ד ד"ר יעקב וינרוט ז"ל שהלך לעולמו בגיל 71 לאחר מאבק קשה במחלת הסרטן. 'פרקליט הצמרת' כך כינו אותו. ניהל מלחמות מקבילות על חייו ועל חיי לקוחותיו. הוא המשיך להגיע לבית המשפט ולדבוק במלאכת ייצוג לקוחותיו שהמפורסם בהם הוא ראש הממשלה המכהן. רבות נכתב אודות מילותיו האחרונות. המלצותיו המשפטיות רגע לפני שנפרד מהעולם. האמת המשפטיות שטווה אין לדעת. מה היה רוצה שיקרה בסוף הפרשות שזכו למספר הסידורי תיקי אלף לילה ולילה. לפני שנים מספר התראיין וינרוט לתכנית 'עובדה'. חמור סבר ומשיב על שאלות בקול חלוש אך תקיף. הוא סיפר שכאשר הוא בונה את טיעון משפטי הוא נשען על המילים המדויקות שיחלקו את הבעיה לשני חלקים מדויקים. בלי עמימות וללא שוליים מיותרים. בהקשר הזה שיתף את הצופים בתהליך שעובר על עורך דין שתפקידו מתנקז למעטפת ומתן שריון ומגן ללקוחותיו. מטרתו אחת היא, להציג את נקודת המבט של הלקוח ולשכנע את היכל המשפט פקידיו ושומרי הצדק להקשיב לו בקשב רב. הכל למען הלקוח שיקבל סעד ומחילה מבית המשפט, לטענתו. "בְּאֵין תַּחְבֻּלוֹת יִפָּל עָם, וּתְשׁוּעָה בְּרֹב יוֹעֵץ"(משלי יא יד) הקשבתי גם לגון קולו והבחנתי בחרדה שאופפת את דבריו. הדרך המהוססת שבה הוא בוחר את המילים וההברות שיוצרת את מעטה האמפתיה. יצירה מוזיקלית כתובה מקבלת פרשנות שונה מנגן אחד למשנהו. יכולת הנגינה המופלאה של עוה"ד וינרוט פורטת על מיתרי השכל והרגש באופן וירטואוזי כפרפורמר שיודע את מלאכת הליטיגציה. זוהי נגינה שחושפת את האיברים הפנימיים העמוקים של המניע האנושי. כל תפקידו הוא להוציא לאור את הסבל מן האיברים הפנימיים, הקרביים, הקישקע של הלקוח. כך היא מכשירה וסוללת את תוצאות המערכה בקרב על הזיכוי וניקיון כפיו של הנאשם : "לפעמים אני על תקן של חצי פסיכיאטר תפקידי הוא להוריד את החרדה, לקלף את החרדה, ולהשאיר את הבעיה בעירומה, בלי חרדות, בלי הקליפות של החרדות". 5. אחת מהופעותיו האחרונות של עו"ד וינרוט בבית המשפט היתה על רקע אחת ממערכות המשפטיות המורכבות בתקופתנו. בוודאי תכרוך אחריה הליכים ותקדימים נוספים. חשדות לשחיתות בצמרת המערכת המשפטית ובהם פרקליטת מחוז תל אביב (פלילי) בפרקליטות המדינה (לשעבר) רות דוד יחד עם עו"ד ועיתונאי רונאל פישר. וינרוט ייצג שני נאשמים באותו כתב האישום הקבלנים שחשודים בקבלת שוחד יוסי ואביב נחמיאס. באחד הדיונים האחרונים קיים חקירה נגדית ועל הדוכן עד המדינה ערן מלכה. פרקליט צמרת צריך לשמר את ההצלחות, להמשיך לשאול את השאלות הפיוטיות שיובילו לאמירה נחרצת שאינה משתמעת לשתי צדדים. באחד מסופי השבוע התפרסמה כתבה שתפסה אותי "הופעתו הדרמטית (ואולי האחרונה) של עו"ד וינרוט בבית המשפט" כתב ואייר מורן שריר (הארץ 29.5.2018) "וינרוט מתחיל את החקירה. כולם משתתקים והקול שלו מיד שולט באולם. הוא מזכיר למלכה את עדותו הקודמת: ״אתה מתאר שהיית במצב של גיהנום. זה נכון?״ מלכה מאשר. ״אני אצנן מעט את הגיהינום שלך״ , מבטיח עורך הדין הוותיק ומצטט בפני בית המשפט את דנטה, שכתב על ״הגיהנום שאין לו תקרה״ . הקול שלו סדוק אבל דיבורו איתן; הוא בריכוז מלא, צמוד לקו החקירה שלו; לא מאבד מילה, לא מהסס. הוא ממשיך להבטיח לעד שבכוונתו להושיע אותו מהגיהנום שהתרגש עליו, חוזר בכוונה על המושג ״גיהנום״ כדי להנכיח בבית המשפט הדי צונן את דימויי התופת והגופרית." שליח 'הארץ' נכח באולם ולמד אחר הופעתו של עו"ד וינרוט בבית המשפט במחוזי בירושלים. בהמשך תיעד כי עו״ד וינרוט מנסה לשכנע את העד מלכה שהוא לא אמר אמת בעדותו המוקדמת. הוא לא שיקר אלא בנה זיכרון חלופי למציאות. הוא מתעכב על המושג ״בונה זיכרון״ שמלכה השמיע בעבר, כנראה בפליטה פרוידיאנית. ״אמרת או לא אמרת?״ מתעקש הפרקליט ולא באמת חשובה לו התשובה. הוא מעמיד פני מתרשם: ״אתה למדת פסיכולוגיה או מדעי התנהגות? זה חלק מהלימודים במשטרה?״ ״לא״. ״אז זה חלק מהאינטליגנציה הטבעית שלך?״ ״כנראה״. במהלך הקריאה חשתי תחושה של פספוס והחמצה גדולה על כך שלא הייתי באותו מעמד. חריף מזה שתיארתי בתחילה עם אוצר הזהב. רגע שלא יחזור. דמיינתי את הרגע האחרון שבו הניח את התיק על השולחן וידע שלא ישוב עוד ללוות את הלקוח ולא ידע מה תהיה ההכרעה. בוודאי אסף את ניירותיו ופסע החוצה מהבניין הירושלמי אל החנייה. זכורה לי הדרך בין הכנסת לבית המשפט העליון. גן הוורדים מחבר בין שני הגופים הללו. שורט ופוצע את מי שמבקש להבטיח הגנה משפטית אבל זה לא אומר ששם בהיכל הצדק, יהיה גן של שושנים. 6 . זה בוודאי לא מה שחושבים לעצמם הסטודנטים שהחלו ללמוד בשבוע שעבר משפטים. ממש כשם שניילה גיבורת הסרט סטודנטית למשפטים שנה א' בסורבון ציפתה. "המילים הפשוטות" Le Brio סרט שנעשה על ידי הבמאי היהודי צרפתי יליד תל אביב, איוון אטאל המספר את סיפורה של ניילה (קמליה ג'ורדנה) בת למהגרים מאלג'יריה שמתגוררת בפרברי פאריז משופעת גם במהגרים כמוה מצפון אפריקה. היא משוועת להיות 'שווה בין שווים' ולמחוק את הדימוי שדבק בה של 'זרה'. הסרט נפתח עם כניסתה לשיעור הראשון במשפטים באוניברסיטת סורבון ברובע היוקרתי ברובע הלטיני שבפאריז (עדות לשפה בה החלו ללמוד באוניברסיטה במאה ה-12). היא מאחרת לשיעור וננזפת על ידי הפרופסור לרטוריקה (דניאל אוטיי) שמותח עליה ביקורת בלעג וזלזול ומשמיע בקול זחוח הערות גזעניות על מוצאה. התקרית מצולמת על ידי הסטודנטים שמוחים על היחס ומעלים את המתרחש ועולה לרשת. התיעוד מעמיד את הפרופסור באופן שלילי וגורר תגובות נזעמות שמגיעות עד להנהלת המוסד שמזמינה אותו לשימוע לפני פיטורין. אך אל דאגה היציאה מן התסבוכת היא הצעה שקשה לו לסרב לה. הדרך לפתור את הבעיה היא לחנוך וללמד את הסטודנטית רטוריקה ולהכשירה לקראת תחרות דיבייט (תחרות נאומים) ארצית. כך יוכל להחזיר את היוקרה של האוניברסיטה זה 4 שנים ברציפות, לימים טובים יותר. הצופה מתוודע לכתבים וטקסטים הספוגים בעולם הרטוריקה. על הסטודנטית לשנן ולזכור בעל פה טקסטים של סוקרטס, אפלטון שופנהאואר. גרסת 'פיגמליון' משפטי אם תרצו. 7. לצד המאבק הסמוי והגלוי שעובר על צרפת ואירופה עם התחזקותם של תנועות אסלאמיות נחשפת מלחמת תרבויות ושפה עתיקה מול חדשה שבועטת במוסכמות. גינוני השפה והטקס המשפטיים המסורתיים אל מול מלאכת הליטיגטור החדש הדיגיטלי כזה שמגיע להשתלמויות בשיווק ומכירות. המתח בין שתי השפות הללו ממחיש את אוקיינוס המילים שעבר עם השנים בהיכל הצדק. בין המזרח והמערב. גם אם נשים בצד את הידע והמקצועיות שנדרשים מעורך דין להיות מושחז ומיומן בשפה המשפטית, ברהיטות וביכולת ביטוי גבוהה. מתקיים רצון לשמור מורשת אחרת שממנה היא ובני דורה המהגרים מצפון אפריקה מגיעים. שימור הזהות הצפון אפריקאית שבולטת על פני בנייני השיש שהיו בעבר כנסייה שהוסבה לפנתיאון להשכלה גבוהה. ככל הנראה הסרט משקף משהו שעובר על לימודי המשפטים בעולם. לא רק בהיבט הנושאים שנלמדים כמו גם היערכות עולם המשפט והתאמתו לתחום דיני הסייבר והפרטיות. לא נפקד גם האופן שבו קיימת זליגה של המרחב הלימודי אל הרשת. למעשה, הקלות שבה מעמד המרצה נשחק לטוב ולרע באמצעים ווירליים. לא עוד אקדמיה ספונה ומסוגרת אלא שיעור שהמילים נעטפות בסיב אופטי הנשלח במהלך השיעור ועולה לשידור באוויר העולם - און-ליין (בזמן אמת). קבל עם ואינטרנט. לא נשמרת האינטימיות בין המרצה לתלמידים. השפה החדשה שזורמת מהמרצה שבקיא בעולם הרטוריקה ומתבל את משפטיו באנקדוטות פילוסופיות. עבור הסטודנט המהגר ששפתו אינה לטינית אלא ערבית מדוברת נתפשת כעילגת בדיוק כשם שניילה גיבורת הסרט נתפשה בעיני הפרופסור. הקושי לרוץ אחר השפה המליצית הספרותית במיוחד בשפה הצרפתית וגם בשפה המשפטית מדגישה את הצורך בפשטות. ואולי לכן התחברתי למסר של הסרט פחות לביצוע ולמבנה. 8. שפה משפטית נקייה ובהירה שאינה מעידה בהכרח על פחיתות כבוד אלא מכילה את הכוונה הישירה. כמו המתח שנרקם בין עורכי הדין ללקוחות שמבקשים לפלפל את הטיעונים בשפה אחרת לעיתים שואבת את עצמה מן המקורות והדימויים הספרותיים. לתבל בהומור ושנינות המאפיינים שליטה בניואנסים של הכוונה. הפרופסור מבקש מתלמידתו לצאת צודקת ולשכוח מהאמת גם כאשר היא מדקלמת שהיא נשבעת לומר את האמת גם אם תשקר בכל מילה ומילה. בעיקר הוא מדגיש את הסוד לליטיגציה "לא חשוב אם אתה צודק או לא, חשוב לדבר במילים פשוטות". בקשה שמשמיעים יותר ויותר משופטי ועובדי בית המשפט. השליטה בשפה ובנרטיב המשפטי הם היכולת להוביל מהלך משפטי מבריק. לדעת לבנות תמונת זיכרון חדשה הנשענת על רסיסי מציאות תוך שילוב חיבורים חדשים דקים כמלאכת טווית חוטי משי שקופים כמעט בלתי נראים. אומנות הליטיגציה סוללת שביל תת-מודע המוביל לשינויים בהרגלי החשיבה והפנמה של ארכיטקטורה ומציאות חדשה מבוטנת עמוק בתודעה. כזאת יציבה שלא קורסת אל תוך עצמה כמגדל מילים כמו שהיה עם מגדל בבל. משהו חייב להשתנות בשיח המשפטי נאמר. יש צורך באישורים והוכחות לכך. קראתי השבוע שאפילו לבניית 'הסגרדה פמיליה' של האדריכל הגאוני גאודי לקח 130 שנה לקבל היתר הבנייה והכשרת החריגה לגובה מהסמכות המשפטית המוניציפלית שבברצלונה. אני מבקשת לשים את הדעת גם לזמן המסך המשפטי בפרוטוקול הדיוני ומה שיוותר ממנו לאחר חודשים ואף שנים. כזה שדורש חיזוקים אישורים ותשובות שיבלטו במהירות לכשהשופטים ועוזריהם יעיינו בכתבים שהוקלדו במהירות ולכדו את זמן האמת כפי שהוצג להם בבית המשפט. הם, השופטים כמו גם הציבור והאזרחים מבקשים לקבל ולדעת איך הכל התחיל מפיו של המספר, אדריכל המילים והשיפוצניק של הדקויות. הליטיגטור בא כוחו של הנתבע. מלאכת הליטיגטור נועדה לסובב ולהפנות את המבט לאופק הברור לאחר שהערפל המתפוגג כאשר חוזים בקו רקיע עם יבשה בתם מסע מפרך. דומה לדרך שבה מסתיים הספר "עולם חדש מופלא" של אלדוס אקסלי : "לאט לאט, כמו שתי מחטים מחוברות, הרגליים פונות ימינה; צפון, מזרח-מזרח, מזרח-דרום, דרום מזרח ...". מצפן משפטי במציאות אלטרנטיבית.

*** אם אהבתם ואתם רוצים להמשיך לקבל את האסופה אז הכל טוב ואם אתם רוצים להימנע מרשימת התפוצה אז תשלחו הודעה חוזרת ואסיר אתכם ועל כך הסליחה. אשמח לתגובות, רעיונות ונושאים נוספים שעוסקים במלאכת המשפט והשפיות במרחב. שלכם, עו"ד אילת אטיאס-סיון info@eilatattias.co.il להרשמה לסדנה הבאה של הליטיגטור כפרפורמר כאן #אומנותהליטיגציה #אומנותהטיעון #הליטיגטורכפרפורמר

ממש מצטמררת לפעמים

גם מעצמי

לפעמים רואה אנשים שעד לפני ...היו חלק מהמיזם ו..

אופס לוקחים. גוזלים. גונבים. משקרים. חומדים.

ישר מרימה את האצבע למקלדת

לכלי הנשק שלי

למילים

לתגובה זועמת.

כותבת בנמרצות על כך...וכך.....שאני...ואני עשיתי...

ואז יש לי מן מנהג שכזה

פחדני

אולי?!

אבל הוא שומר עלי

לעצור רגע לנשום

לחכות

רגע זה באמת יעזור

זה ישנה משהו

אולי תהיי גדולה יותר

מתחיל הקול הבוגר

החברה שלי הטובה כך אני קוראת לה

"טובה"

אין באמת מישהו שיכול לעצור אותך חוץ מעצמך

אז פעולה המחיקה

השלב הבא

ממשיכה

נושמת

&

בתוך תוכי שמחה שהצלחתי לכבוש את הכעס

מאמא תרזה

אעלק

לנהוג כפי שהייתי רוצה שינהגו כלפיי

אנחנו בני-אדם

כן גם אני לא מושלמת

מעדתי

אבל לא הפעם!

תעבירו אולי למישהו זה יעזור בפעם הבאה

להתהדר ולא להדיר בנוצות שאינן שלך :-)

#לוותר_זה_הכי #שיימינג #רייטינג #עודאילתאטיאס #דיבורמולקהל #ליטיגציה #משפטים #ביתהמשפטהמחוזיתלאביב #הרצאה #אומנותהליטיגציה #פרפורמר #אומנותהטיעון #פרזנטציה #הליטיגטורכפרפורמר #אילתאטיאס #ליטיגציהופרזנטציה #פחדקהלפחדבמהסדנאותהרצאה #eilatattias #הופעהבפניקהל #פיצינג #עמידהמולקהל #לשכתעורכיהדיןמחוזתלאביב #עמידהמולקהלומצלמה

ערב עיון בנושא ליטיגציה מפיו של נשיא בית המשפט המחוזי תל אביב השופט איתן אורנשטיין. תענוג לשמוע נשיא בית משפט מחוזי בישראל שמדבר ברהיטות נהירות ובגובה העיניים.
חצי שנה קודם לכן העברתי סדנה באותו החדר ממש "הלטיגטיגטור כפרפורמר" לא תגידו צירופי מקרים:-) לא כל יום מגיע נשיא בית משפט ומדבר בגובה העיניים לעורכי הדין וליטיגטורים בפרט. זה לקבל הצצה ל"מאחורי הקלעים" של להקת הרוק הכי טובה ולשמוע מה הסודות שלהם על הופעה משכנעת בבית המשפט. כותרת ההרצאה בקושי היה ניתן להכניס סיכה בהרצאה אם הייתם מגיעים לשמוע את כל הרצאתו של כבוד השופט איתן אורנשטיין שהגיע היה שואל עצמו מדוע כולם יושבים דרוכים בחדר וממתינים למרצה, משל היה המדובר באולם הדיונים בבית המשפט. נשיא ביהמ"ש המחוזי תל אביב כבוד השופט איתן אורנשטיין הוזמן להרצות בפני קהל סקרנים עורכי דין צעירים ונמרצים שרוצים לשפר את אחוזי ההצלחה של התיקים שמתנהלים בבית המשפט בישראל ובתל אביב בפרט.

ערב עיון בלשכת מחוז תל אביב 23.10.2017 ביום שני בשעה 18:00 ללשכת עורכי הדין במחוז תל אביב . #ליטיגציה #איתןאורנשטיין #לשכתעורכיהדיןמחוזתלאביב #הליטיגטורכפרפורמר #עודאילתאטיאס #הופעהבפניקהל #ליטיגציהופרזנטציה #אומנותהליטיגציה #אומנותהטיעון #פרפורמר #משפטים #ביתהמשפטהמחוזיתלאביב

"פחד מפני קהל, הוא בעצם הפחד הכי גדול שלנו מפני דחייה. ככל שנתקרב אליו יותר נוכל להצליח יותר" עו"ד אילת אטיאס צפייה בסרטון שמראה כיצד אנחנו משפרים את העמידה בפני קהל ומצלמה. #עמידהבפניקהלפחדקהלפחדבמה #eilatattias #אילתאטיאס #עודאילתאטיאס #דיבורמולקהל #עמידהמולקהל #עמידהמולקהלומצלמה #פרזנטציה #הרצאה #פחדקהלפחדבמהסדנאותהרצאה #LitigationWomen

התשובה כתובה ומנוסחת להפליא בפואמה הבאה. מתוך נאום הכתרה של נלסון מנדלה ב 1994. מה שהרבה לא יודעים שמי שכתבה את הנאום הזה היא הסופרת מריאן וילאמסון "הפחד העמוק ביותר שלנו אינו מפני חוסר היכולת,

הפחד העמוק ביותר שלנו הוא הידיעה שעוצמתנו אינה ניתנת למדידה.

האור, ולא הצד האפל שבנו הוא שמעורר בנו חרדות,

כל אחד מאתנו שואל את עצמו:

מי אני, שאוכל להרשות לעצמי להיות כל כך

מבריק, מקסים, מוכשר ומאושר?

למעשה, מי אתה שתרשה לעצמך שלא להיות כזה?

אנחנו ילדים של אלוהים,

כשאנחנו בוחרים לשחק את המשחק בקטן

אנחנו לא משרתים את העולם,

אין שום דבר נאור או מואר בצמצום האישיות שלנו

רק כדי שאחרים ירגישו נוח בחברתנו,

נולדנו כדי לממש את הקסם האלוהי הגלום בנו,

הוא לא גלום רק בחלק מאתנו,

כל אחד מאתנו נושא את הקסם הזה בתוכו,

כאשר אנחנו מרשים לאור הפנימי שלנו לזרוח,

באופן בלתי מודע,

אנחנו מאפשרים לאחרים לעשות אותו דבר,

כשאנחנו משתחררים מהפחדים שלנו,

הנוכחות שלנו משחררת אחרים." "פחד מפני קהל, הוא בעצם הפחד הכי גדול שלנו מפני דחייה. ככל שנתקרב אליו יותר נוכל להצליח יותר" עו"ד אילת אטיאס אם הפואמה מדברת אלייך ומעוררת חשק לעשות את ההרצאה הבאה טובה יות מוזמן להגיע לשיחת ייעוץ אישית לחדד את המסר שיועלה מעל הבמה. מוזמנים ליצור קשר #עמידהמולקהל #דיבורמולקהל #עמידהמולקהלומצלמה #אילתאטיאס #עודאילתאטיאס #פחדקהלפחדבמהסדנאותהרצאה

מה הייתם עושים אם המשאב והנכס הכי טוב שלכם היה נעלם? מה הפחד הכי גדול של זמר ? שהקול שלו יאבד. מה הפחד הגדול של ליטיגטור? להפסיד במשפט. מה הפחד של מרצה? בוודאי מנחשים, לאבד את הקול. שבועות לפני הרצאה חשובה במסגרת #זמן_אשכול על עתיד עולם המשפט ושילוב העולם טכנולוגי כמו למשל #הזכות_פרטיות. נעתרתי לאתגר שהציב לי ארז ליבה והצטרפתי למרצים מעולים מן השורה הראשונה בכל הקשור לתחום העתידנות - "עתיד האנושות" .

אבל הגורל לפעמים משחק בנו. תמיד זה קורה ברגע הכי לא מתאים. בוקר מישוש בגרון. הפחד הכי גדול שלי אם אאבד את הקול. הצלחתי להבהיל את המשפחה והרופאה ששלחה אותי מידית לבדיקות. הכל מתחת ומעל הכל נהדר נפלא. ממשיכה לקבל ולהדריך לקוחות. אפילו מישהי עם קייס מעניין שצריכה לטעון בוועדה בכנסת ומעבירה הרצאות במחוזי. כשמעל רובצת לה עננה שחורה מעל גבי: מה אם זו ההרצאה האחרונה שלי? מה אני הולכת לומר? האם אני מזכירה את זה? שאולי אני לא אוכל לדבר? זה הקול שלי... _____ הזמן מתחיל לרוץ והנה 32 שעות לפני ההרצאה. ברקע יש לי ניסיון רב, קילומטרג'ים של שבועות איחולי חרדה.

אז עבדתי מול השעון ללטש את מה שהנחתי כבר קודם.

להעלות תחזיות להתנהלותה של מערכת המשפט לאור העידן הדיגיטאלי

חדר העבודה היה נראה כמרקחה כשברקע בנוסף להרצאה עני מעבירה עוד שתי הרצאות , ככה על הדרך עם שפעת שלוחצת אותה עמוק למטה ככה שלא תצא החוצה. (כי פתאום הגרון החליט לתת פייט רציני כי מה כבר אין איום אז אולי בכל זאת נייצר אחד...למה לא להתעלל בה )

הגעתי מרוסקת מבפנים להרצאה. כלפי חוץ כולי חיוכים "ההצגה חייבת להמשך" ככה על הדרך

אחרי שעה של הרצאה כשאני מנסה לדחוק את הרצל החוק לשון הרע ז'ול וורן ומה לא...

קול מן הקהל קוטע את דבריי בגסות ובמבטא ארגנטינאי כבד : "רגע אני לא מבין מה התחזית...הבן שלי סיפר לי משהו אחר לגמרי על העתיד הטכנולוגי..."

לרגע האמירה הצליחה לגרום לי לשתוק ונאלמתי דום. אני המרצה שמשאירה כיסאות חרוכים זוכה לשיימינג במהלך הרצאה.

במקום ש :

1. להגיע בסוף אבל בסוף ההרצאה ולא במחציתה של ההרצאה ולשאול

2. להמתין בסבלנות אירופאית עד שמסיימת את המשפט ולשאול בנימוס

3. להמתין עד לשקף האחרון ולבקש הבהרה אז כפי שאתם מניחים העובדה שאני כאן כותבת היא שתוצאות הבדיקה הגיעו תקינות ואין חשש לחיי. תודה לאל ולרופאה שלי. בתוך כל הרמת קולו עם מבטים שנשלחים לעברי מהקהל המופתע שעד כה הביע עניין והשתתף במרץ בהרצאה. זה עוד כלום לעומת בן הזוג שפינה סופסוף זמן הייטק ומתחפר יותר ויותר בתוך הכסא

פתאום נזכרתי. היי רגע אני לא סטארטאפיסטית. אני לא ד"ר לננוטכנולוגיה. אני מגיעה לדבר על שיימינג באינטרנט ולהלעות השערות כיצד מערכת המשפט תיראה. וחוצמזה אני משלבת 3 כובעים: במאית קולנוע, עיתונאית לשעבר, עו"ד שמתמחה בליטיגציה ופרזנטציה לעו"ד ו... היי בכל זאת העברתי את ההרצאה בווריציות דומות עשרות פעמים. מוצלחות יש לציין.

כמובן שהמתנתי בסבלות עד להוצאת הקיטור

ובפשטות הבהרתי שכל התחזיות שלי מופנות להתנהלות עתידית בזירה המשפטית לאור העידן הדיגיטלי והרשתות החברתיות.

כיביתי את המיקרופון ...נכנסתי למיטה... חום שיעול שפעת.

הצריבה בגרון בתוספת הההרצאה על השיימינג בלייב

ניערו אותי ישר להרים אחורה איטלקית מפוארת.

איטריות שחורות עם טונה צרובה ופטריות

עם בזיליקום פרמז'ן

ונגיעות מיץ לימון.
על כך נאמר לעשות מהלימון לימונדה!
#פחדקהלפחדבמהסדנאותהרצאה #אילתאטיאס #עמידהבפניקהלפחדקהלפחדבמה #eilatattias #זמןאשכול

שאלו אותי פעם איך את מתכוננת לפני הרצאה. זה תהליך השבתי. קודם כל לגלות סקרנות לשאול שאלות להבין מה החידוש מאז הפעם האחרונה שדיברתי על הנושא לקרוא לאסוף חומרים בצורה יסודית ואח"כ... באופן אסוציאטיבי. מה הכוונה? למשל : יש הרצאה במסגרת קורס גישור והנושא :"קונפליקטים סמויים וגלויים". נושא פתוח ורחב. נכון! ראשית אני מיישמת את כל הידע שצברתי בנושא. מחלקת לקטגוריות ואח"כ יוצרת דף שבו אני רושמת את כל האזכורים שהמילה או הנושא מעוררים אצלי. (היום אני עורכת זאת בראש ובעיקר מעל המצגת אבל למי שמתחיל את התהליך אני ממליצה להשתמש בעט ונייר ולא במחשב). אח"כ מחפשת תמונות סרטים ציטטות שממחישות את המסקנה שאליה הגעתי. כלומר חייבת להיות שורה תחתונה: מה עמדתי בנושא? אין דרך להתחמק מכך. כמו כתיבת תסריט. הנחת העבודה היא הבסיס לכל הסיפור. התמה המרכזית שמובילה את העלילה. כן גם להרצאה יש עלילה. סיפור עם התחלה אמצע וסוף אם תרצו... (טוב זה כבר לפעם אחרת) מה הבעיה? ממה היא נובעת? כיצד אני רואה את הפתרון ? לאחר שארזתי הכל. הכנתי מצגת נאה. החומר כעת יושב אצלי בראש. וידוי : מעולם לא נעזרתי בדפים לקריאה במהלך ההרצאה. למה? מפני שאני סומכת על עצמי ועל האינטואיציה שלי שאדע לצאת מכל מצב. אני חיה את הקהל. קשובה אליו. יש לי מבנה מוגדר של הרצאה. הוא הבסיס השלד שלי. ועכשיו כל שנותר הוא להתחיל לרקוד עם הקהל. #פרזנטציה #פחדקהלפחדבמהסדנאותהרצאה #אילתאטיאס #הרצאה

עוצמת הקול : מותאמת לגודל החדר, קהל ולמסר. קצב דיבור : בפני קהל צריך לדבר מעט יותר באיטיות מאשר בחיי היום- יום, על מנת למנוע בליעת מילים. יש להימנע מדיבור מונוטוני, ולהשתמש בקול צלול לחידוד מסר. הפסקות : ניתן לעשות הפסקה של שניה או שתיים להבדלה בין הנושאים במקרים רבים, ובהרבה מקרים עדיפה שתיקה קצרה בה תאספו את מחשבותיכם על פני גמגום או שימוש ב "אז...", "וכאילו..." "אהה..." לכל אחד מאיתנו קיימת נקודת איזון ('באלנס') שבה הלחישה עובדת טוב יותר. עבור כל אדם היא משפיעה כך גם הדבר מתקיים עם מהירות הדיבור. ישנם אנשים שמדברים באופן שונה אבל בעיקרון אנחנו מדברים בקבוצות של מילים ובין לבין יש הפסקה. כך שאם אתם מדברים מהר בוודאי אמרו לכם כל החיים לדבר יותר לאט כי לא מבינים אתכם. העצה שלי היא לדבר אותו הדבר אלא פשוט להכניס הפסקות ('פאוזות') בין קבוצת מילים לשנייה והפסקות גדולות יותר. זה יצור שינוי משמעותי בדרך שבה תוכלו לתקשר עם הסביבה. הגדרה של העברת מסר חזק מתאפיינת לעיתים במספר אלמנטים מרכזיים אחת מהם, היא השימוש במטאפורות על מנת להמחיש את הרעיון בצורה קונקרטית, ההיפך הגמור מהכללה. מעט כמו תהליך של יצירת ציור, למי שהתנסה בכך בוודאי יודע ש "לצייר תמונה זה גם להביע רגש". המשמעות העמוקה יותר היא שאנחנו רוצים להעביר רעיון עבור קהל היעד שלנו, אנחנו כאילו, מציירים תמונה או ציור ומתארים אותה בצבעים בעוצמה הטכניקה ועוד. אז מה אנחנו צריכים לעשות לאחר שהנחנו את הצבע על הקנבס? להמתין שהצבע יתייבש לפני שמציירים את הציור. להבין את מסגרת הזמן ולפעול בתוכה. כך שבעצם אם אנחנו מדברים צריך לאפשר לקהל שלנו לנשום- אם תרצו זוהי פעולת הייבוש. אחרת מה שיקרה שכל המסר שהעברנו לא ייקלט ויתקבל באופן מעורפל. כאשר אנחנו מעבירים מסר חזק בקבוצת מילים חייבים לאפשר מתן הפסקה. כך שהקהל יוכל לבלוע ולהכיל את מה שנאמר. אם כן השאלה הבאה שבוודאי אתם שואלים את עצמכם: איך יודעים מה משך הזמן שצריך לתת הפסקה בין משפט או רעיון אחד למשנהו? התשובה לכך היא להיות בקשר עין עם הקהל. כלומר, לקלוט את שפת הגוף שלו ובכך לקלוט את המסר שהוא מעביר לכם. האם הקהל הבין את המסר או לאו. למשל : אם הקהל מסתכל למעלה או שמפנה את המבט שלו כלפי מטה כמייצג מעשה חשיבה והפנמה של נושא ומסר שהועבר. תמתינו מעט תאפשרו לאוויר להכנס בעד המרווח שנוצר בינכם, עד אשר הם יחזרו להביט ולהישיר אליכם מבט. המחווה הזו תעיד ותאשר, שהם חזרו להיות בהקשבה מלאה וממתינים להמשך. זהו רמז לכך, שהם מוכנים לקלוט מסר נוסף. הדרך להפנים זאת היא על ידי תרגול של שלוש הפסקות ארוכות כאלו בהעברת מסר אחד. כך תוכלו לדעת האם הם זקוקים לקחת הפסקה להפנים את הנאמר. דוגמא נוספת שממחישה נקודה זו, היא כאשר מספרים בדיחה לקהל. הקהל צוחק. אתם לא מדברים מעל גבי הצחוק אלא נותנים לו להסתיים באופן טבעי. שימו לב כיצד אנשי הסטנד-אפ שולטים בכך ומאפשרים לקהל לסיים לצחוק. הסיבה לכך היא שאם הקהל עדיין לא סיים לצחוק ואתם נכנסים בקבוצת מילים חדשה הם יפספסו את הבדיחה ויותר חשוב מכך את המסר. לכן במקרה כזה צריך להיות בהקשבה לאנרגיה שזורמת בקהל. אתם יכולים לראות מתי הם סיימו ואז אתם יכולים להמשיך. אפשר לראות כיצד ג‘רי סיינפלד מלהטט עם הקהל בקישור הבא לסיכום, כל רגש אחר שאנחנו רוצים להעביר לקהל, עובד באותו האופן. צריך לקחת הפסקת זמן כדי לנשום. צריך להקשיב ולראות את האנרגיה שקיימת באולם ולראות שאכן התהליך עובר אצל הקהל. לבדוק, האם הקהל הפנים את מה שאתם אומרים? המתינו, עצרו רגע ורק אחר כך המשיכו. #אילתאטיאס #eilatattias #פחדקהלפחדבמהסדנאותהרצאה #דיבורמולקהל #הרצאה #פרזנטציה #נאוםמעלית #עמידהמולקהלומצלמה #עודאילתאטיאס #פיצינג #עמידהבפניקהלפחדקהלפחדבמה #עמידהמולקהל

האם ידעת כי פתיח טוב במשפט, לא אורך יותר מ 20 דקות? כדי שזה יקרה, חייבים לספר סיפור מהודק, משכנע שנצמד לעובדות המכריעות בתיק ובמקרה המשפטי שלך. אכן, זה דורש משמעת - אבל על ידי לימוד ורכישת טיפים, טריקים וטקטיקות, באפשרותך לספק מכת פתיחה מהירה, מעולה שכל הנוכחים באולם הדיונים ירכנו כמעט כמו בסרט מתח תוך ציפייה לפרק הבא. אני מזמינה אתכם להתנסות ביצירת פתיח וסגיר אישי, הפעם. להדריך אותך מקרוב מתוך הניסיון שצברתי בכתיבת תסריטים וכתבות לטלוויזיה ופסקי דין. אני מזמינה אתכם לשעת ייעוץ אישית שבה משקיעים הפעם בללמוד כיצד לדעת לקצר, תיק משפטי מורכב לסיפור שבנוי היטב. מבנה של משפטי פתיחה בנויים : יובילו לחיבור 'נכון' למצוקה של הלקוח שלך; לרדת לשורש האמת ולעומק הראיות במשפט; לאמץ את הנרטיב המשפטי כפי מנקודת מבטו של הלקוח שלך. בעזרת רכישת מיומנויות פרזנטציה עבור ליטיגציה, אפשר לגלות כיצד להפוך את נאום הפתיחה לנצח בתיק ממש כמו במלחמת התשה בכל פעם מחדש, כל פעם. הכותבת : עו"ד אילת אטיאס מעבירה סדנאות "הלטיגטור כפרפורמר" בלשכת עורכי הדין בתל אביב #LitigationWomen #ביתהמשפטהמחוזיתלאביב #הופעהבפניקהל #הליטיגטורכפרפורמר #ליטיגציה #דיבורמולקהל #לשכתעורכיהדיןמחוזתלאביב #עמידהמולקהלומצלמה #משפטים #ליטיגציהופרזנטציה #eilatattias #אומנותהליטיגציה #עודאילתאטיאס #פיצינג #פרפורמר #אומנותהטיעון #עמידהמולקהל

אחד הדברים הכי חשובים שאנחנו שוכחים פעמים רבות לפני פגישה עסקית חשובה, ר א ש ו נ ה!!!! להתכונן. אתם בוודאי מכירים את הנסיכה המסכנה שאכלה תפוח מורעל ונרדמה למשך 100 שנה. היא חיכתה לנסיך יפה מקסים שיציל אותה בנשיקה. רצוי שיגיע על סוס לבן מארמון רחוק יעניק לה נשיקת קסם שתעיר אותה לחיים. אך מה לעשות שבחיים כמו באגדות לפעמים הזמן חולף ביעף והנסיכה כבר לא כל כך צעירה והיא עדיין מחכה וממתינה... עכשיו נדמיין לרגע שהנסיכה היא העסק שלנו. העסק שלנו נמצא בתרדמת, בתקיעות ובהמתנה כבר 100 שנה. טוב לא בדיוק 100 שנים אבל מספיק זמן כדי לראות שאוטוטו ספטמבר ולוח הפעילויות וההזמנות אינו מתמלא. בנוסף, רואה החשבון אומר לכם שאתם לא ים ולא יבשה. במילים אחרות מה קורה שנה הבאה כי השנה החולפת לא היתה מזהירה. אז כדי לשנות את התמונה צריך לפתוח דלת קסומה לשינוי תודעה עסקית. הלקוח על היגואר הלבנה יגיע על מטוס סילון כדי להשקיע במיזם שלנו מהגלות הרחוקה. יפריח נשיקת חיים בעסק שלנו ונגיע לרווחיות מזהירה כפי שלא היינו מעלים על דעתנו שאפשרי הדבר. אז איך עושים את זה ומעירים את הנסיכה או את העסק שלכם? מי אמר שצריך לחכות 100 שנים, אולי הנסיך פספס כמה שבילים שמובילים להשקעה. עד שמגיע נסיך למזרח התיכון Q? לא חבל להרוס את העלילה? כל הקסמים בסדנה ”פשוט להיות“. המאושרים יקבלו כלים כיצד לדייק את המסרים של העסק או החברה על מנת לקצר הליכים. פרטים על הסדנה בלינק

מתקיים דיאלוג תמידי בין מעביר המסר למקבל המסר. כל אדם חש צורך לחדד את המסרים שלו, להשמיע את הקול כדי שיבינו אותו 'על הפעם הראשונה'. התוצאה היא להיות נוכח בצורה משמעותית יותר בחיים. ב'חיים' הכוונה היא לא רק מעל במות משקיעים וכנסים . אבל כדי להתחיל סיפור צריך להתחיל מההתחלה. התחלה של כל סיפור היא תמיד אני/עסק/חברה. רק תחשבו כמה הקדים את זמנו סטיב ג'ובס שייחס את המכשירים לתכונות אנושיות . IPad IPhone IPod הבנתם את הרעיון, אז בו נעתיק להיבט המסחרי שלנו אז מי אני באמת? כיצד העסק שלי מסייע לאנשים? מה התועלות שאני מעביר? ומה התוצאה שאליה הם יגיע? הקליפה הראשונה שלנו כבני אדם היא היכולת שלנו להשמיע את הקול שלנו. בפעם הראשונה שאנחנו משמיעים את הקול הוא כאשר אמא ניגשת אלינו ממש כשאנו תינוקות. אנחנו צועקים. צורחים. בוכים. המסר מועבר לאם כמצוקה. אבל אם טרייה לא מקבלת חוברת הפעלה. התינוק מקבל תגובה או אז מגביר את עוצמת הקול. כעת הוא צורח באוקטבה כזו ובהפסקות כך וכך...ממש לא! אין לנו יכולת כהורים לדעת מה התינוק רוצה. אז איך בכל זאת אנחנו יודעים זאת ?על ידי ניסיון וטעייה. עד שמוצאים משהו שמרגיע ומפסיק את הבכי. לטוב ולרע. זה היה נכון כשהיינו תינוקות. עם השנים גדלנו ולמדנו מילים, משפטים וסגנונות הבעה. יחד עם זאת למדנו לסגל לעצמנו מניפולציות. לומר בערך, ליד, לא בדיוק את מה שאנחנו רוצים לומר. למדנו לפרש מסר שמתוכו אנחנו מסיקים שהאחר יבין את המסר האמיתי שמסתתר מתחת לקליפות המילים הערטילאיות. כך הפכנו לחברה עם כל כך הרבה מסרים סותרים עד שאף אחד לא 'באמת' מבין כיצד לקרוא סיטואציות פשוטות ולהגיב אליהם בצורה האפקטיבית לטובתנו ולטובת הכלל. אז מה המסר שלך? #דיבורמולקהל #eilatattias #אילתאטיאס #עמידהבפניקהלפחדקהלפחדבמה #עודאילתאטיאס #עמידהמולקהל #פיצינג #נאוםמעלית #עמידהמולקהלומצלמה #הרצאה #פרזנטציה #פחדקהלפחדבמהסדנאותהרצאה

"כדי להכין נאום של 10 דקות,אני זקוק ל5 שעות.כדי להכין נאום של 5 שעות,מספיקות לי 10 דקות" וודרו וילסון- הנשיא ה-28 של ארה"ב פתוח-סגור-פתוח לפני מספר ימים קיבלתי הזמנה להשתתף באירוע פיצ‘יניג של החממה הבינלאומית לפיתוח תסריטים של ביה“ס סם שפיגל. סיימתי ללמוד שם עד הסוף עד שכמעט נפחתי את נשימתי האחרונה. זה היה לפני למעלה משני עשורים. עשיתי מעט תפניות מאז וכשקיבלתי זאת לפני שנה מצאתי את כל התירוצים לא להעפיל אל ירושלים עיר מולדתי. אך הפעם מיסמרתי ביומן ונשבעתי בספר שכותבת שאעלה לפרגן וללמוד. הקולות של פיראוס צפו ועלו בבוקרו של יום שישי כך אני קוראת לקולות שמסרבים למשוך את השמיכה ולקום. הדפתי קמתי נסעתי התייצבתי מול רנן ובול חנייה מול כמו שטיח של לבני ירושלים נפרסו לפניי. מדוייקת. אהממ, כמעט באיחור אלגנטי של שלוש שעות. המיקום באולם הכנסים המפואר של משכנות שאננים. התאספו 11 תסריטים שונים מרחבי העולם המחפשים משקיעים, להפיח חיים בפיתוח הפרוייקט שהשקיעו בו דם יזע ודמעות. סופו של ההליך הפקת סרט עלילתי באורך מלא. לכן, אירוע הפיצי‘ינג חורץ גורלות. ימות או יחיה. הפעם פקדתי את האירוע בכובע הצילנידר החדש שלי, מנטורית לעמידה מול קהל ומצלמה. את הקולנועית שלי השארתי לידי. קרוב לחזה. אי אפשר כך סתם לוותר על חלום מגיל 14. רעדו לי הידיים כשאחזתי מצלמת קולנוע פילים לראשונה, בחוג לקולנוע במוזיאון ישראל. The tone of the film בזה אחר זה עלו לבמה זוגות זוגות. במאי/תסריטאי ומפיק. 11 הצעות וסיפורי חיים. וכן הפעם גם צורפו קטעים קצרים מצולמים שממחישים את האופן שבו יצולם הסרט והטון והאווירה הכללית. הצהרת כוונות של הבמאי כיצד הוא רואה בעיני רוחו את הסיפור קורם עור וגידים למשך 3 דקות בשפה האנגלית. כאן תמונה זה רנן שור. המייסד והאבא של החממה, ביה“ס הפורמאטים והסרטים בחו“ל. בהפסקה ישבתי בצל עם תלמידים טריים של ביה“ס. אחד מהם אמר אני יודע איך לבוא לרנן שמעתי כבר שהדבר הכי חשוב זה להסתדר איתו.אני ור. ידענו עליות ומורדות החלפנו חיבוק כמו שני לוחמים ותיקים שמעריכים את הדרך שכל אחד בחר. ממש לידי עמד המורה לצילום קולנוע חורחה גורביץ שאמנם השפה העברית נדחקה לטובת הספרדית אבל הצילום והעדשה חיפו על כך. ניהלנו שיחה עם אחד המשתתפים שהגיש את הסרט ”דולורס“ למימון. צמד היוצרים הגיעו מארגנטינה וביקשו לספר את סיפורה של אשה צעירה שמואשמת ברצח חברה ומתנהל משפט במשך 2 שנים עד אשר בית המשפט מוצא אותה זכאית ומשחרר אותה. הבמאי הציג את פרזנטצייה בשפה האנגלית אך הסרט שהוצג היה בספרדית עם תרגום לאנגלית. הבמאי המוכשר עמד נבוך עם המיקרופון בידו בשונה ממרבית הממשתתפים שישבו על הכסא בזמן הפרזנטציה. אני אישית מעדיפה לגוון לעמוד ומעט לשבת כדי ליצור הדגשים בהגשה. המפיק לא השתתף בהגשה וחבל. הדרך לטשטש היעדר כריזמה של יוצר היא להישען על צד נוסף כדי לחלק את האחריות. במקרה של שני הארנטינאים היה שהמפיק הסביר בהפסקה בצורה קולחת חיננית את האופי של הסרט. עבורי להציג את הפיצ‘יניג הוא ללכת עד הסוף ולשכנע בכל האמצעים את השופטים שהסרט שלך הוא הכי טוב ממש כמו שאתה עומד להגן על הלקוח שלך שעומד לפני הכרעת דין באשמת רצח. נכון דרמטי מעט אך הנחיצות מתבקשת והכרחית. החב‘רה של דולורס בחרו סצינה מינורית. אני מניחה שכדי להמחיש את הסגנון הבוטח והבוגר של הבמאי. צעד זה מתבקש כאשר התקציב דל. מיזנסצינה הדוקה, סגורה שנשענת על דיאלוגים טובים ועל תנועת מצלמה טובה. כאן, הבמאי בחר בשחקנית נכונה שמצליחה להעביר את הכנתה לקראת המשפט. מנסחת שוב ושוב את משפטייה לאור הערותיו של עורך דינה וקולו נשמע ברקע ומתגלה רק בסוף וחותם את הסיטואציה. אני אוהבת לראות סצינות שבהן הגיבורה עוברת תהליך מול המצלמה ושפת גופה ודיבורה משתנים בהמשך ישיר לשינוי תודעתי שהיא עוברת. אולי זאת הסיבה שאני מסייעת לאנשים לדייק את עצמם מול קהל בזמן אמת. יום השישי ויכולו 11 התסריטים ויאמרו אמן. תם ונשלם החלק הראשון. במוצאי שבת יכריזו על הזוכים. הידיעות של יום ראשון ייתפסו על ידי חגיגות סיום המונדיאל ותהילת עולם תימוג לגיא בין הינום. אוספת את עצמי ומספיקה לשוחח עם המדריכה והמנטורית לעמידה בפני קהל מגרמניה, גבריאלה ברונמאייר. שוחחנו וביקשתי להחליף טכניקות ורשמים. סיפרתי שאך זה סיימתי סדנה לעורכי דין להתמודד עם הפרזנטציה בבית המשפט. התרשמה וביקשה לשמוע עוד ושיתפה בסוד קטן. גדול למי שעומד למכור פורמאט או סרט. לשאול 5 שאלות מרכזיות : על מה הסרט בדבר? ובמה הוא באמת עוסק? מי הדמויות הראשיות? מה המקום, התקופה, הקונפליקט ולאן אנו חותרים? מה נחוץ לפיתוח ולמה הסרט ראוי לתקציב, במילים אחרות מה חדש הוא מביא? והשאלה האחרונה עוסקת בשאלות שעשויותלהישאל על ידי השופטים? וכשסיימה שאלתי בנימוס ירושלמי עתיק האם גם היא הוכשרה כעיתונאית וככתבת בטלוויזיה ומשחייכה ראיתי את החיבור. מזרח ומערב. מסלול כמעט זהה. חייכתי. השאלה האחרונה חידשה וחידדה עבורי את מה שגבריאלה רצתה לדייק. להגיע לנקודה שבה היוצרים כמעט וגוזרים את דינם לחומרא ומחפשים בקיעים בפרוייקט שלהם. כך הם נערכים לחקירה הנגדית מצד השופטים שהגיעו מאיטליה צרפת גרמניה איטליה וישראל. כך גם דולורס עברה חקירה צולבת על ידי עורך דינה כהכנה לקראת המשפט. השאלה הנשאלת היא מי הזוכה הגדול של התחרות זאת נדע בחלק הבא. #עמידהבפניקהלפחדקהלפחדבמה #פיצינג #אילתאטיאס #הרצאה #פרזנטציה #eilatattias #פחדקהלפחדבמהסדנאותהרצאה #נאוםמעלית

בראיון שהתפרסם ב מגזין 'את' בסופשבוע האחרון, חושפת נינט טייב את ההתמודדות שלה עם חרדת קהל. הזדהיתי עם דבריה כמי שבעצמה עברה תחנות רבות במהלך השנים שדרשו ממני להתמודד עם יכולת הדיבור והעמידה מול קהל. אוסיף ואומר שהמושג מתייחס למכלול הכלים הדרושים לעמידה מול קהל ומצלמה. קהל אינו רק באולמות הקונצרטים אלא גם הממונה במקום העבודה או בפרזנטציה עסקית בפני משקיעים פוטנציאלים. הפחד לעמוד מול קהל תוקף אותנו בתחושה רגשית של חולשה ומתבטא בתסמינים של חולשה, צרידות ופיק ברכיים. נינט מתארת זאת : "היו המון מצבים וסיטואציות שבהם מצאתי את עצמי רועדת ממש, מהברכיים ומטה, לפני עלייה לבמה ולפני סדנאות ודיבור או הופעה מול קהל. זה עדיין קיים, גם אחרי ניסיון שנצבר במהלך השנים." נינט היתה אמיצה דיה להודות שגם היא רועדת לפני הופעה. גם לה קשה העמידה מול קהל. גם אני מתתי מפחד להופיע בפעם הראשונה בכנס לפני שנים רבות ולעמוד מול מצלמה ולהכין כתבה. נינט חושפת את מה שכל האומנים הקטנים והגדולים יודעים זה מכבר – שהדרך להתגבר היא לעבור דרך הפחד. מה שאצלי עבד היה דמיון מודרך, שיפור מיומנות העמידה מול קהל. תרגול, תרגול ושוב תרגול. יכולתי לקצר את הדרך ולקבל אימון אישי או קורס לטיפול בפחד קהל במהלך השנים עברתי תחנות רבות שהכשירו והעניקו לי כלים עוקפי פחד. טכניקות שעוזרות לצאת מתוך מצבי מבוכה ולהישאר בחיים. את הכלים הללו אני מעבירה הלאה ללקוחות שמגיעים אליי ומביעים חשש מלעמוד ולהצליח להשפיע על הקהל באופן מעורר השראה. אני משתדלת להרגיע למרות שלא תמיד זה קל ואומרת שזה טבעי ואם לא היו מתרגשים הייתי מאוד מודאגת. גם היום למרות אלפי שעות עמידה מול קהל ומצלמה. ראיונות עם אנשים מפורסמים ומשפיעים - אני עדיין מרגישה פרפרים בבטן ודפיקות לב מואצות. אתם יודעים מה, הפרפרים האלו מזכירים לי שאני אוהבת את מה שאני עושה ואוהבת את הקהל ממש כמו במערכות יחסים. לא הייתי מאחלת לעצמי שאאבד את התחושה הזו. אבל, עם השנים אני מרגישה הרבה יותר נינוחה ומאפשרת לעצמי לאלתר ולשחק עם הקהל. היום אני בוחרת ללמד אנשים דחויים, בעיקר בעיני עצמם לעמוד מול קהל. אני עוזרת לאנשים עם הכלים שצברתי בחיי להתמודד עם הפחד מפני קהל. אני מוצאת שיש בעמידה מול קהל כח מרפא שמעצים ומזניק את החיים שלי ושל אחרים קדימה. מאפשר להגיע למטרות והיעדים בדרך מאתגרת מהנה ומלאה בסיפוק. אני אוהבת את הבמה ואת הקשר האנושי ובעיקר את תחושת הריחוף - "יש עשיתי את זה למרות ועל אף." בהמשך הכתבה נינט מדברת על הפחד: "זה מגיע ממקום מרוגש ולפעמים אפילו חסר ביטחון כי בסופו של יום, כולנו עשויים מאותם החומרים והשאיפה שלי בתור אמנית היא להיות נוכחת בכל דבר שאני עושה. הנוכחות הזו מכריחה אותי להסתכל להווה בעיניים וזה לא תמיד דבר פשוט בייחוד כיום, כשיש הסחות דעת מכל סוג בכל רגע ורגע." אנחנו חוששים לחשוף את האני שלנו, את מי שאנחנו בגלל הפחד מלהיות דחוי. כל אחד מאיתנו סוחב צלקות מן העבר וחוסר ביטחון בנושאים מסוימים. כל אחד מאיתנו חווה ביקורות קשה מאנשים קרובים או רחוקים שערערו לנו את הביטחון העצמי. כשאני נגשת לבנות הרצאה היום אני מנטרלת את רעשי הרקע ומתרכזת בקול הפנימי שרוצה לומר משהו לקהל. הדרך לליבו של כל אדם היא אותנטיות. "כשאני על הבמה, זה כל מה שקיים באותו הרגע וההתכווננות הזו מכריחה אותי להסתכל בתוך כל העיניים הללו שצופות בי כרגע ומרגישות את כל מה שאני חווה. יש בי אחריות." ממחישה נינט את הבדידות והחשיפה שכרוכים בעמידה מול קהל תוך הפגנת בטחון עצום מבלי שישמעו את דפיקות לב. לצפות שזה יעלם לחלוטין זו תהיה הונאה ואשליה. להיות על הבמה עם בטחון דורש ניסיון מיומנות ושיפור על ידי טכניקות ממי שחווה זאת על בשרו ויודע על מה מדובר. לאהוב את הקהל זו מחויבות. לרכוש כבוד כלפי האנשים שבאו לשמוע אותך. אחיות כלפי הקהל שצמא לשתות את הידע שלך. לפני מספר ימים משתתף בהרצאה שהעברתי שתף בעצה שנתן לביתו "נכון או לא נכון...הפגיני ביטחון. אוסיף ואומר תאמין שהקהל אתך, בעדך. היום בעידן הנראות הטכנולוגית לא ניתן להסתתר עוד מאחורי מקלדת אלא אנו נדרשים להוכיח יכולת עמידה בפני מצלמה וקהל. הדרך להתמודד עם הפחד העמוק ביותר מתוארת בצורה היפה ביותר לדעתי בשיר שכתב צ'רלי צ'פלין ביום הולדתו ה 70 : "כאשר אהבתי את עצמי באמת הבנתי שתמיד בכל הזדמנות אני הייתי במקום הנכון בשעה הנכונה ובדקה הנכונה ואז יכולתי להרפות היום אני יודע שיש לזה שם "הערכה עצמית." לפני שנים רבות למדתי קולנוע בסם שפיגל. שנה ראשונה למדנו את תולדות הקולנוע ועל הפרפקציוניזם של צ'פלין. הוא שלט בכל. בבימוי, בתסריט, בליהוק, בהפקה, במוזיקה, עריכה. הבנתם. דווקא ממנו לשמוע על קול פייסני מעיד על תובנה גדולה והיא להרפות. "הדרך שלי להראות ביטחון גם כשאני מתה מפחד היא פשוט ליהנות ולזכור למה בחרתי במוזיקה (או למה המוזיקה בחרה בי), להתחבר לשורש הנשמה שלי ומשם זה כבר הולך ונהיה בהיר וקל יותר, כמו נשימה עמוקה שאת לוקחת כשאין לך אוויר". אני מתבוננת על הדרך האמיצה שעברה נינט בתקופת קריירה כה קצרה. לא פשוט להיות באור הזרקורים, ללכת עם האמת שלה וגם לאבד את ה'טייטל' הנחשק "המאמי הלאומית". "אני מזכירה לעצמי שאני לא מנתחת מוח, אין צורך להיות כל כך כבדים. הקהל בא ליהנות, וגם אני". אני. להיות אני בכל מצב גם כאשר אנחנו עומדים מול במה חשופה. גם כאשר לא זכינו לביקורת שציפינו. גם כאשר לא זוכים לאהדה ותשומת לב לה ציפינו. גם בזמנים הקשים שאנחנו צריכים להרים את עצמנו לפרויקט חדש ולהציגו מול משקיעים או שותפים לעשייה. בינתיים איבדנו את האמונה בעצמנו. אז, דווקא במקומות האלו צריך ללכת דרך הפחד. להרגיש את מלוא עוצמתו, לעבור דרכו כפי שעוברים נחשול ענק. להיכנס דרך הפחד. להסתכל לו בעיניים ולעמוד מול המבקר הכי איום שלך ולומר "אני רואה אותך פחד אבל אני עושה את זה בכל מקרה. המבקר הנורא מכולם הוא אנחנו. לצעוק לשמיים : אני! איש אינו יכול לעשות זאת לבד ויותר מכך ברגע. זה מצריך מאיתנו להתמודד עם הפחדים והשדים שלנו ולדעת שאנחנו יכולים לקבל הכוונה ועזרה. פעמים רבות מידי אני רואה שאנשים חוששים לומר שהם קיבלו ייעוץ והכוונה, משל המדובר בצרעת. נהפוך הוא ככל שאנחנו יותר פגיעים ורגישים אנחנו נצליח להתחבר אל קהל גדול יותר. להיות בעלי יכולת השפעה גדולה על קהל עצום ורחב מכפי שדמיינו. כי מתחת לכל שריון של הגנה מסתתר אדם שרוצה להבין איך אתה עושה את ולשאוב ממך כח והשראה. מוזמנים ליצור קשר לפגישת ייעוץ 03-5222331 #פחדקהלפחדבמהסדנאותהרצאה #אילתאטיאס #פרזנטציה #עמידהבפניקהלפחדקהלפחדבמה #נאוםמעלית #eilatattias

"נאום המעלית" ועל האימפקט שלו. וכך היה... שתי נשים יוצאות ממפגש פסגה של נשות פרסונה אל תוך מעלית. מבט מחויך. "היכן קומת החניה?" "רגע, את מוכרת לי?" נוצר קשר אנושי. 60 שניות חולפות. צועדות במקרה או שלא והרכבים חונים בסמיכות. תוך כדי תנועה, מגלות שיש אנשים משותפים ; אומנות; כתיבת ספר; ילדים; חברות בפייס; פותחות יומן. קובעות יום ושעה והתוצאה מונחת כאן למעלה בתמונה עם חוקרת האמנות דבי לוזיה . מסקנה : אף פעם אתם לא יודעים את מי תפגשו במעלית. מה שחשוב זה מה שתעשו במהלך 60 השניות הללו שעשויות לשנות דרכי חשיבה וחיים. אני כבר מתרגשת את מי אפגוש ב"מעלית" הבאה? #נאוםמעלית #עמידהבפניקהלפחדקהלפחדבמה #סופרסונה #פרזנטציה #פיצינג #אילתאטיאס #eilatattias

יש אנשים שמגיעים להרצאות כי הם רוצים להיות על הבמה. ישנם שמחפשים את ההוקרה והערכה. אצלי זה התחיל קצת אחרת. סך הכל, רציתי להפסיק עם החיידק ושמו קולנוע. 5 שנים לקח לי לסיים את "סופרסטאר" סרט דוקומנטרי שהוציא לי את החשק מלעשות עוד סרטים בחיים. סרט תובעני שהחל כמחקר אודות אנשים חריגים ונקודת המבט שלהם על העולם באמצעות קולנוע. אז הבטחתי לעצמי שזהו, לא נוגעת יותר במצלמה. בעריכה. ברעיון. הבטחתי לעצמי או אפילו לא מתפתה להגיד למישהו את המשפט ההרסני הבא: " תקשיב אחלה רעיון לסרט...כן בכיף ניפגש..." יד הגורל רצתה שהסרט יגיע לאחד ממארגני כנס משרד הבריאות. בקול נרגש הציע לי לפתוח את הכנס עם הרצאה והסרט לאירוע השנתי במלון דיוויד אינטרקונטיננטל תל אביב. זה ממש יהיה להיט אמר במבטא אנגלוסקסי כבד. אני? אתה בטוח ? ראיתי עצמי מול מאות זוגות עיניים בודקות אותי. פחדתי להופיע בפני כל כך הרבה אנשים. "תן לי לחשוב על זה ואחזור עם תשובה" ניתקתי המשכתי להסתכל על טלפון נוקיה שלי כשאני שומעת את אמי נוזפת בי בתוך מוחי "אין דבר כזה שלא. ברור שאת יכולה. את חוזרת אליהם ואת אומרת להם שכן! את מרצה" ישבתי על הכורסא בבית הכפרי שהיה במבשרת ציון. אז מה... סרטים זה OUT והרצאה זה IN. פתאום משהו בי נדלק. אני מגיעה מעולם השאוביז. למדתי קולנוע. עבדתי בטלביזיה ככתבת ובמאית. פתאום משנה את כיוון המצלמה. אור הזרקורים הפעם עליי, הקהל מוחה לי כפיים, אני עומדת מספרת סיפור, אני עומדת בנינוחות ובביטחון על הבמה ומצחיקה את הקהל. איזה הרגשה נפלאה התמלאה בי. בטח, הרבה יותר קל להרצות מלעשות סרטים, כך חשבתי לעצמי. אז זהו מסתבר שלא כל כך. קודם קופצת ראש ואחר בודקת איך להתחיל לשחות. לטוב ולרע. חזרתי לסלון. הסתכלתי סביב אוחזת היטב במשענת הכסא מבקשת להתייצב כשאני מרגישה את גופי מרחף כמו בתא הטייס. יש!!! אני הולכת להרצות, אני הולכת להרצות. קיפצתי וקראתי בקולי קולות. אבל רגע, מה אני הולכת לומר שם? במה אתמקד? איך מעבירים 5 שנים של עשייה חוויות תובנות ושיטה לשעתיים?! לא ידעתי מהיכן להתחיל. שבועיים של הכנת טיוטות שעפו על הרצפה, טלפונים, מצגות, עוד ניירות. עד שנפלתי שדודה בשלוש לפנות בוקר שעות ספורות לפני ההרצאה שמתחילה בתשע בבוקר. 2005. בוקר 08:35. חניון ליד שוק הכרמל. תל אביב מחזירה אתכם מעט אחורנית בזמן. תקופת טרום הWaze . ירושלמית מחפשת את הדרך לדרום תל אביב בפקקים וכביש סואן. מחפשת אנשים לעזרה ובקושי רב מגיעה לחניון כשריח מצחין של אשפה עולה משוק הכרמל. אני מרגישה את הלחות הדביקה, התסרוקת מאבדת את צורתה. אגלי זיעה מתחילים לבצבץ על החולצה החדשה. הטלפון מצלצל "כן אמא אני ממש מאחרת" מסתכלת על השעון ומתחילה לרוץ "עוד פעם את מגיעה בדקה האחרונה" אמא שלי נוזפת בי בטלפון "לא למדת את הלקח" אני קוטעת את שטף דיבורה "טוב אמא מה זה משנה עכשיו. במקום לעודד אותי את יורדת עליי. עוד רבע שעה יש לי הרצאה ואני ממש לא יודעת איפה המקום, ביי אמא" המשכתי לרוץ למיליון. אני מסתכלת סביב מאיפה הכניסה? רואה גוש שיש ענק לבן. מגדל שן. מלון מפואר שמתריס בי. בואי נראה אותך קופצת באנג'י. נכנסת ללובי מפואר. נסחבת עם לפטופ כבד, ישן, מסורבל, מתנה מאבא שלי. מבחינה בשלטי ענק מפלסטיק "הכנס השנתי של משרד הבריאות" וואו זה ממש רציני הכנס הזה אני חושבת לעצמי. מתייצבת בכניסה ויושבות שתי בחורות נאות מביטות בי בחמלה "כן מאיזה משרד את?" נפגעתי. הן לא רואות שאני מרצה. "סליחה אבל אני מרצה. אילת אטיאס. אני לא יודעת לאן לגשת?" הן מסתכלות אחת על השנייה מצחקקות "ישר כנסי פנימה. האולם הראשון מצד שמאל" מרגישה איך כל הרעננות הירושלמית הצוננת שממנה הגעתי מתחילה לטפטף לה ולבצבץ על החולצה החדשה. נבוכה מכסה את החולצה ומשב רוח מקפיא מקדם את פניי בברכה. שלט בכניסה לאולם "שיקום נפשי באמצעות קולנוע – סופרסטאר – במאית אילת אטיאס". צועדת במעבר ואצלי בראש מארש החתונה של מנדלסון. כסאות מרופדים בלבן. מסך ענקי. שולחן. לחץ. לחץ בחזה. הדופק עולה. שומעת את הלב שלי צונח. מעולפת גם מהחם ומההתרגשות. מסתכלת שוב על השעה. בתשע אני אמורה להתחיל. שום דבר אינו מוכן. לחץ הדם עולה ואני מזהה את הפחד. פחד להופיע מול קהל. דופק במהירות שיא. אנשים מתחילים להיכנס ולהתיישב. מישהי שמציגה את האירוע מזכירה לי דודה נוקשה מסורקת בקפידה ומריחה ריח בושם כבד שגורם לי למחנק. אני מרגישה מנותקת וברקע אני מבחינה בקול מהדהד "בבקשה הבמאית אילת אטיאס" מישהו מזכיר את שמי... אני מרגישה סחרחורת קלה. מיקרופון נדחף לידיי והדודה מסננת בשקט "תתחילי". פנים מתבוננות בי. זה ממש לא כמו בסרט. שם האור מחשיך ואני לא רואה את התגובות. מסתכלת על האנשים שממתינים למוצא פי "שומעים אותי?!" אומרת בקול רם ומהוסס למיקרופון שמתקבל כצווחה שצורמת את אוזני הקהל. עברו כ 10 שנים ומאז צברתי ביטחון, ניסיון, אלפי שעות הרצאה בכ 45 נושאים שונים. שאף אחד לא יספר לכם סיפורים, זה מפחיד מאוד לעמוד מול קהל ולדבר, נכון, אבל זה קסם. צריך לעבור דרך הפחד לקפוץ בנג'י והכל מסתדר וזה שווה את כל הפחד. הבשורה הטובה היא שאפשר גם ליהנות מזה ולעבוד ולהתפרנס מזה בכבוד. טיפ ! כשמרצים במקום חדש, לערוך תחקיר אודות הקהל, המקום, אמצעי חנייה ולהגיע לאולם 40 דקות לפני תחילת ההרצאה. שלכם, עו"ד אילת אטיאס מרצה במשפטים ותקשורת מנטורית לעמידה בפני קהל ומצלמה #עמידהבפניקהלפחדקהלפחדבמה #פחדקהלפחדבמהסדנאותהרצאה