למה חשוב לתעד יום שחלף

אחד הדברים שעוררו את סקרנותי הבוקר היה לפנות אל הספרייה שאליה נמלטתי בימי הקורונה שנכפו עליי. הסרט שהוקרן ביום השואה ותפס אותי בבטן. הסרט התחקה אחר חנה גוסלר-פיק חברתה של אנה פרנק ששרדה את השואה גם כאשר גדר התיל הפרידה בין השתיים- האחת לחיים והשנייה בין המתים, ברגן בלזן. התחושה להיות סגור דווקא בתקופה האחרונה שינתה את ההזדהות להיות מאחורי הסורגים. ככה המחשבה הזו התגלגלה בתוכי בעודי פוקדת את הספרייה שנמצאת 100 מטרים מביתנו. מדי יום ידיי מרפרפות על הספרים החדשים שהניחו השכנים באנונימיות. כל אחד תורם את חלקו. אין כרטיסייה ואין ספרנית ובאורח פלא הספרים מסודרים. אין קנס על החזרה במועד מאוחר. הספר האחרון שהחזרתי היה "הזקן והים" של ארנסט המינגווי אותו קראתי בשקיקה תוך שעתיים במרפסת המשקיפה על הגינה ובתוכה הספרייה. בתחילה, הכלבה שלנו ג'סי הייתה תירוץ מושלם למה אנחנו יכולים לשהות 100 מטרים מחוץ לדירה. ולזה נתווספה הספרייה. אני מושיטה את היד למדפים אני נזכרת בתחרות שקיימנו שלושה חברים טובים בכיתה ד'. חבורה סודית שהחלטנו לקיים תחרות מי שמצליח לקרוא את כמות הספרים הגדולה ביותר במשך חודש יוכתר כמנצח. הספרייה הייתה במקלט בית הספר הירושלמי. ובפתחו ישבה הספרנית שהקפידה על הטמעת החותמת על גבי הסימנייה. קלאק קלאק. ויש לך שבוע להחזיר את הספר. שיטוט בספרייה יכול לגבות ממני שעות ארוכות של קשב. בילדותי הופקדתי בפסח על ניקיון הספרים. נהגתי להוציא אחד אחד. לנקות מאבק. לעלעל בעמוד מתוך הספר באקראי. להפליג אל ארץ הדמיון. ולחזור עם קריאותיה של אמי : "אילת, עוד לא גמרת לנקות את הספרייה?" לימים הופקע התענוג ממני לטובת ניקוי חלונות והברקתם. הייתה לי סבלנות מיוחדת לראות מבעד לזגוגית נקייה ומצוחצחת את העולם. לימים המרתי אותה לעדשת מצלמת הקולנוע. ספרה של אנה פרנק היה חבוי בשורה השנייה. מרוב עומס הספרייה מכילה שתי שורות סדורות. אחת לפני השנייה. זמיר בעלי גילה לי שהספרים הטובים באמת נמצאים חבויים וצריך להתאמץ למצוא אותם. אז הבוקר מצאתי ספר עם עטיפה שחורה מאובק. ניגבתי הפכתי והכותרת "אנה פראנק – יומנה של נערה". החסרתי פעימה. בילדותי קראתי את הספר ומאז עברו שנים רבות. פתחתי באקראי ... יום ו' 23 ביולי 1943 קיטי היקרה הבה אספר לך מה משאלתם הראשונה של שמונת המסתתרים. ברגע שיוכלו לצאת מכאן. מרגוט ומרי ואן דאן חולמים קודם כל על אמבט חם, מלא על גדותיו. שיוכלו לשבת בו חצי שעה. גברת ואן דאן רוצה ללכת לאכול עוגת זבדה. דיסל חושב רק על לוטיא אשתו ; אמא רוצה בספל קפה ואבא ילך ראשית כל לבקר אצל מר פוסן. פטר ילך העירה לקולנוע, ואני לא אדע ה לעשות מרוב אושר. אני מתגעגעת בעיקר לדירה משלנו, לחופש תנועה ולעזרה בעבודה, כלומר לבית הספר... שלך, אנה. ------ חשבתי על המשמעות של כתיבת יומן דווקא בימים אלו. השוני מול יצירת סרטונים ותיעוד ווירלי. למעשה בימים אלו האתר להנצחת אנה פרנק יצא בסדרת רשת שפרק הסיום אמור להיות משודר ב 4 במאי. בינתיים ניתן לראות את היומן המתוסרט ביו טיוב. חוויה דומה לסדרת רשת ששוחררה לאוויר בשנה שעברה סמוך ליום השואה "הסטורי של אווה" שתיעד את חודשי חייה האחרונים של אווה היימן. הפרויקט שהועלה לרשת האינסטגראם גרף למעלה ממיליון צפיות וכיום נעשית אדפטציה לסרט קולנועי. מאחוריו עמדו מתי ומאיה כוכבי אב וביתו בעלי חברה לשיווק דיגיטלי. מנגד ההפקה ההולנדית שיצרה את "אנה פרנק, יומן וידיאו" העלתה ברשת היו טיוב ולטענתה יזמה את ההפקה קודם לכן. במרכזן של שני הספורים הללו עלה הצורך לספר את השואה דרך פריזמה של נערה מתבגרת ולתסרט את סיפור השואה והגבורה דרך עדשת המצלמה המדמה את נקודת המבט האישית הסובייקטיבית של אנה/אווה. משהו לחשוב עליו:
האם התנסת בכתיבת יומן אישי?
האם יש לך בלוג או ולוג ?
אם כן אשמח לקבל קישור :-) למדתי שיומן הוא חלק חשוב מהנצחת חוויה ועיבודה ואין משנה באיזה תקופת חיים אנו נמצאים. בשנת 1942 או בשנת 2020. בשני המקרים היכולת לדבר למישהו באמצעות יומן כתוב לקיטי היקרה או אם ליומני היקר. עד ליום זה אני שומרת על היומנים שכתבתי בגיל צעיר. הם מהווים לי מראה מהם השורשים שלי ומה השתנה אצלי מאז גיל 7 כשכתבתי הסיפור הראשון "הדובי החולה". אז לימי סגר נעלה את קרנה של מלאכת הכתיבה והרישום באמצעות עדשת המצלמה וולוג – יומן מצולם (Video+Blog). אפשר לנקות מחברת עם כריכה דקה או עבה. אפשר גם לעטוף בבד או לצייר.  תכתבו ותשפכו את כל מה שמעיק לכם בנשמה. ואם יש לכם ילדים תזמינו אותם לכתוב יומן בית. בכל יום מישהו אחר מדיירי הבית ירשום את הלך הרוח כפי שהוא תופס את זה בעיני רוחו. יכול להיות "היום אכלנו ...למדתי..." תנסו מקסימום תשמר לכם עדות לימים אלו. #annefrankvideodiary #annefrank #webseries "ספרות במהותה היא עיסוק של אדם בודד :
הן מלאכת הכתיבה, הן מלאכת הקריאה"
הסופר האמריקני ג'ונתן פרזנן

למה חשוב לתעד יום שחלף